קח את אהרן ואת בניו אתו וגו' (ויקרא ח, ב), זה שאמר הכתוב (תהלים מה, ח): אהבת צדק ותשנא רשע וגו'. רבי יודן בשם רבי עזריה פתר קריא באברהם אבינו, בשעה שבקש רחמים על סדומיים אמר לפניו רבונו של עולם נשבעת שאי אתה מביא מבול לעולם, הדא הוא דכתיב (ישעיה נד, ט): כי מי נח זאת לי, מבול של מים אי אתה מביא מבול של אש אתה מביא, מה אתה מערים על השבועה, אם כן לא יצאת ידי שבועה, הדא הוא דכתיב (בראשית יח, כה): חללה לך מעשת כדבר הזה, אמר לפניו (בראשית יח, כה): חללה לך השפט כל הארץ לא יעשה משפט, אם משפט אתה מבקש אין כאן עולם אם עולם אתה מבקש אין כאן משפט, את בעי תפוש חבלא בתרין רישי, בעית עלמא ובעית דינא דקושטא אם אין את מותר ציבחר לית עולמך יכיל קאים. אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם (תהלים מה, ח): אהבת צדק ותשנא רשע, אהבת לצדק בריותי ושנאת מלחיבן (תהלים מה, ח): על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך, מהו מחבריך, אמר לו חייך שעשרה דורות שמנח עד אצלך עם אחד מהם לא דברתי ועמך אני מדבר, שנאמר (בראשית יב, א): ויאמר ה' אל אברם לך לך.
רבי עזריה בשם רבי יהודה בר סימון פתר קריא בישעיה, אמר ישעיה מטיל הייתי בבית תלמודי ושמעתי קולו של הקדוש ברוך הוא אומרת (ישעיה ו, ח): את מי אשלח ומי ילך לנו, שלחתי את מיכה והיו מכין אותו בלחי, הדא הוא דכתיב (מיכה ד, יד): בשבט יכו על הלחי, שלחתי את עמוס והיו קורין אותו פסילוס, דאמר רבי פנחס למה נקרא שמו עמוס, שהיה עמוס בלשונו, מעתה את מי אשלח ומי ילך לנו ואמר הנני שלחני, אמר לו הקדוש ברוך הוא, ישעיה, בני טרחנין סרבנים הם, אם אתה מקבל עליך להתבזות וללקות מבני את הולך בשליחותי, ואם לאו אין אתה הולך בשליחותי, אמר לו על מנת כן (ישעיה נ, ו): גוי נתתי למכים ולחיי למרטים, ואיני כדאי לילך בשליחות אצל בניך, אמר לו הקדוש ברוך הוא ישעיה אהבת צדק, אהבת לצדק את בני, ותשנא רשע, ששנאת מלחיבן, על כן משחך אלהים אלהיך, מהו מחבריך, אמר לו חייך כל הנביאים קבלו נבואות נביא מן נביא (במדבר יא, כה): ויאצל מן הרוח אשר עליו וגו' (מלכים ב ב, טו): ויאמרו נחה רוח אליהו על אלישע, אבל את מפי הקדוש ברוך הוא (ישעיה סא, א): רוח ה' אלהים עלי יען משח וגו', חייך שכל הנביאים מתנבאים נבואות פשוטות ואת נחמות כפולות (ישעיה נא, ט): עורי עורי, (ישעיה נא, יז): התעוררי התעוררי, (ישעיה סא, י): שוש אשיש, (ישעיה נא, יב): אנכי אנכי הוא מנחמכם, (ישעיה מ, א): נחמו נחמו.
רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא פתר קריא באהרן, בשעה שעשו ישראל אותו מעשה, בתחלה הלכו אצל חור, אמרו לו (שמות לב, א): קום עשה לנו אלהים, כיון שלא שמע להן עמדו עליו והרגוהו, הדא הוא דכתיב (ירמיה ב, לד): גם בכנפיך נמצאו דם וגו', וזהו דמו של חור, (ירמיה ב, לד): לא במחתרת מצאתים כי על כל אלה, על אשר עשו (שמות לב, ד): אלה אלהיך ישראל. ואחר כך הלכו אצל אהרן, אמרו לו: קום עשה לנו אלהים, כיון ששמע אהרן כן מיד נתירא, הדא הוא דכתיב (שמות לב, ה): וירא אהרן ויבן מזבח לפניו, נתירא מהזבוח לפניו, אמר אהרן מה אעשה הרי הרגו את חור שהיה נביא, עכשיו אם הורגים אותי שאני כהן מתקים עליהם המקרא שכתוב (איכה ב, כ): אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא, ומיד הם גולין. דבר אחר, וירא אהרן, מה ראה אם בונין הם אותו, זה מביא צרור וזה אבן ונמצאת מלאכתם כלה בבת אחת, מתוך שאני בונה אותו, אני מתעצל במלאכתי ורבינו משה יורד ומעבירה לעבודה זרה. ומתוך שאני בונה אותו אני בונה אותו בשמו של הקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב (שמות לב, ה): ויקרא אהרן ויאמר חג לה' מחר, חג לעגל מחר אין כתיב כאן, אלא חג לה' מחר, דבר אחר, וירא אהרן, מה ראה, אמר אהרן אם בונין הן אותו, הסרחון נתלה בהן, מוטב שיתלה הסרחון בי ולא בישראל, רבי אבא בר יודן בשם רבי אבא משל לבן מלכים שנתגאה לבו עליו ולקח את הסיף לחתך את אביו, אמר לו פדגוגו אל תיגע את עצמך תן לי ואני חותך, הציץ המלך עליו אמר לו יודע אני להיכן היתה כונתך, מוטב שיתלה הסרחון בך ולא בבני, חייך מן פלטין דידי לית את זייע ומותר פתורי את אכיל, עשרים וארבע אנונס את נסיב. כך מן פלטין דילי לית את זייע (ויקרא כא, יב): ומן המקדש לא יצא, ומותר פתורי את אכיל, (ויקרא ב, ג): והנותרת מן המנחה, עשרים וארבעה אנונס את נסיב, אלו עשרים וארבע מתנות כהנה שנתנוה לאהרן ולבניו. אמר לו הקדוש ברוך הוא לאהרן, אהבת צדק, אהבת לצדק את בני, ושנאת מלחיבן, על כן משחך אלהים אלהיך, אמר לו חייך שמכל שבטו של לוי לא נבחר לכהנה גדולה אלא אתה (ויקרא ח, ב): קח את אהרן ואת בניו אתו.
דבר אחר, קח את אהרן ואת בניו אתו, זהו שאמר הכתוב (משלי כד, יא): הצל לקחים למות ומטים להרג וגו', אנטונינוס סלק לגבי רבי אשכחיה דיתיב ותלמידיו קמיה, אמר ליה אינון דאת מגליג עליהון, אמר ליה אין, זעירא דאית בהון מחיה מתין. בתר יומין נטה עבדו של אנטונינוס למיתה שלח ואמר שלח לי חד מן תלמידך דהוא מחיה לי הדין מיתא, שלח ליה חד מן תלמידוי ואית דאמרי רבי שמעון בן חלפתא הוה, אזיל אשכחיה רביע, אמר ליה מה את רביע ומרך קאים על רגליה, מיד נזדעזע וקם ליה. דבר אחר, הצל לקחים למות, אלו בניו של אהרן, ומטים להרג אם תחשוך, אלו בניו של אהרן שהיו בצד המיתה, אמר רב חנן כתיב (שמות לב, ד): ויקח מידם ויצר אתו בחרט, תבוא לקיחה של כאן ותכפר על לקיחה שלהלן, מתו שנים ונשארו שנים, קח את אהרן ואת בניו.
רבי יהודה ורבי יהושע בן לוי, רבי יהודה אומר תשובה עושה מחצה ותפלה עושה הכל, רבי יהושע בן לוי אמר תשובה עשתה את הכל ותפלה עשתה מחצה. על דעתיה דרבי יהודה בר רבי תשובה עושה מחצה, ממי את למד מקין שנגזרה עליו גזרה כיון שעשה תשובה נמנע ממנו חצי גזרה, ומנין שעשה תשובה, שנאמר (בראשית ד, יג): ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא, ומנין שנמנע ממנו חצי הגזרה, הדא הוא דכתיב (בראשית ד, טז): ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נוד קדמת עדן, נע ונד אין כתיב אלא בארץ נוד קדמת עדן. דבר אחר, ויצא קין, מהיכן יצא רבי יודן בשם רבי איבו אמר הפשיל בגדיו לאחוריו ויצא כגונב דעת העליונה. רבי ברכיה בשם רבי אלעאי בר שמעיא אמר יצא כמערים וכמרמה בבוראו. רב הונא בשם רבי חנינא בר יצחק אמר יצא שמח, כמה דתימר (שמות ד, יד): וגם הנה הוא יצא לקראתך וראך ושמח, כיון שיצא פגע בו אדם הראשון אמר לו מה נעשה בדינך, אמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי, כיון ששמע אדם הראשון כך התחיל טופח על פניו, אמר לו כל כך היא כחה של תשובה ולא הייתי יודע, באותה שעה אמר אדם הראשון (תהלים צב, א): מזמור שיר ליום השבת. אמר רבי לוי המזמור הזה אדם הראשון אמרו. על דעתיה דרבי יהודה ברבי דאמר תפלה עשתה את הכל, ממי את למד מחזקיה, חזקיה עקר מלכותו לא היתה אלא ארבע עשרה שנה, הדא הוא דכתיב (ישעיה לו, א): ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקיהו, וכיון שהתפלל הוסיפו לו חמש עשרה שנה, שנאמר (ישעיה לח, ה): הנני יוסיף על ימיך חמש עשרה שנה. על דעתיה דרבי יהושע בן לוי דאמר תשובה עשתה את הכל, ממי את למד מאנשי ענתות, שנאמר (ירמיה יא, כב): כה אמר ה' וגו' הבחורים ימתו בחרב, וכיון שעשו תשובה זכו להתיחס, שנאמר (נחמיה ז, כז): אנשי ענתות מאה עשרים ושמנה, ואם אין לך ללמד מאנשי ענתות למד מיכניהו (ירמיה כב, כח): העצב נבזה נפוץ וגו'. רבי אבא בר כהנא אמר כעצם הזה של מח שמשמנפצו אין בו מאומה, רבי חלבו אמר כחותל של תמרה שכשאתה מנערו אין בו מאמה, (נחמיה ז, כז) אם כלי אין חפץ בו, רבי חמא בר חנינא אמר ככדין של מי רגלים, רבי שמואל בר נחמן אמר ככדין של מקיזי דם. אמר רבי זירא מלתא הכא שמעית מן רבי שמואל בר רבי יצחק דהוה דריש הכא, ולית אנא ידע מהו, אמר ליה רבי אחא אריכא דלמא דא היא (נחמיה ז, ל): כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו, אמר ליה הין בימיו אינו מצליח בימי בנו מצליח. רבי אחא ורבי אבין בר בנימין בשם רבי אבא, גדול הוא כחה של תשובה שמבטלת גזרה ומבטלת שבועה, שבועה שנאמר (נחמיה כב, כד): חי אני נאם ה' כי אם יהיה כניהו בן יהויקים וגו', ומבטלת גזרה, (נחמיה כב, ל): כה אמר ה' כתבו את האיש הזה ערירי, וכתיב (דברי הימים א ג, יז): ובני יכניה אסר [בנו] שאלתיאל בנו, אסר, שהיה בבית האסורים, שאלתיאל בנו, שממנו הושתלה מלכות בית דוד. אמר רבי תנחום ברבי ירמיה אסר זה הקדוש ברוך הוא שאסר את עצמו בשבועה, שאלתיאל, ששאל אל לבית דינו של מעלה על נדרו. על דעתיה דרבי יהושע בן לוי דאמר תפלה עשתה מחצה, ממי אתה למד מאהרן, שבתחלה נגזרה גזרה עליו, שנאמר (דברים ט, כ): ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו, אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אין השמדה אלא כלוי בנים, כמה דאת אמר (עמוס ב, ט): ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת, כיון שהתפלל משה עליו נמנעה ממנו חצי הגזרה, מתו שנים ונשתיירו שנים, הדא הוא דכתיב (ויקרא ח, כ): קח את אהרן ואת בניו אתו.
ואת הבגדים (ויקרא ח, ב), אמר רבי סימון כשם שהקרבנות מכפרים כך הבגדים מכפרים, דתנן כהן גדול משמש בשמנה בגדים וההדיוט בארבעה, בכתנת ובמכנסים במצנפת ובאבנט, מוסיף עליו כהן גדול חשן ואפוד ומעיל וציץ, הכתנת לכפר על לבושי כלאים, כמה דתימא (בראשית לז, ג): ועשה לו כתנת פסים. מכנסים לכפר על גלוי עריות, כמה דתימר (שמות כח, מב): ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה. מצנפת לכפר על גסות הרוח, היך כמה דאת אמר (שמות כט, ו): ושמת המצנפת על ראשו. אבנט, מאן דאמר על עקמנין שבלב, ומאן דאמר על הגנבים. אמר רבי לוי אבנט שלשים ושתים אמה היה בו ועוקמו לפניו ולאחריו, למאן דאמר על העקמנין שבלב, ומאן דאמר על הגנבים לפי שהיה חלול כנגד הגנבים שעושים מעשיהם בסתר. חשן מכפר על מטי דינין, הכמא דתימר (שמות כח, ל): ונתת אל חשן המשפט. אפוד לכפר על עובדי עבודת כוכבים, שנאמר (הושע ג, ד): ואין אפוד ותרפים. מעיל, רבי סימון בשם רבי נתן אמר שני דברים אין להם כפרה ונתנה להן תורה כפרה, ואלו הן: לשון הרע והורג נפש בשגגה, לשון הרע אין לו כפרה, ונתנה לו תורה כפרה, במה יתכפר לו, בזגי המעיל, הדא הוא דכתיב (שמות כח, לד): פעמן זהב ורמון פעמן זהב ורמון. (שמות כח, לה): והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו, אמר יבוא הקול ויכפר על הקול. ההורג נפש בשגגה אין לו כפרה ונתנה לו תורה כפרה, במה יתכפר לו במיתת כהן גדול, הדא הוא דכתיב (במדבר לה, כח): ואחרי מות הכהן הגדל. ציץ מאן דאמר על עזי פנים, מאן דאמר על המגדפים, מאן דאמר על עזי פנים, מבנות ציון, כאן כתיב (שמות כח, לח): והיה על מצח אהרן, ולהלן כתיב (ירמיה ג, ג): ומצח אשה זונה היה לך. ומאן דאמר על מגדפים, מגלית, כאן כתיב (שמות כח, לח): והיה על מצחו תמיד, ולהלן כתיב (שמואל א יז, מט): ותטבע האבן במצחו.
ויפל על פניו ארצה (שמואל א יז, מט), למה על פניו, מתחלה אתה דורש כדי שלא יצטער אותו צדיק שש אמות וזרת, דבר אחר, למה על פניו, על שום דגון אלהיו שהיה נתון על לבו, הכמה דאת אמר (ויקרא כו, ל): ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם. דבר אחר, למה על פניו, הפה שאמר וחרף וגדף ינתן בעפר, הדא הוא דכתיב (איוב מ, יג): טמנם בעפר יחד פניהם חבש בטמון. דבר אחר, למה על פניו, על שום (דברים לג, כט): ויכחשו איביך לך ואתה על במותימו תדרך וגו'.
ואת שמן המשחה (ויקרא ח, ב), אמר רבי יהודה ברבי אלעאי שמן המשחה שעשה משה במדבר מעשה נסים נעשו בו מתחלה ועד סוף, מתחלה לא היה אלא שנים עשר לג, שנאמר (שמות ל, לא): שמן משחת קדש יהיה זה לי, אם לשרות בו את העצים לא היה מספיק, כמה האור שורף, כמה העצים בולעים, וכמה יורה בולעת. ממנו נמשח אהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים, ממנו נמשחו מזבח הזהב וכל כליו, ממנו נמשח מזבח הנחשת וכל כליו, ושלחן וכל כליו, ומנורה וכל כליה, וכיור וכנו, ממנו נמשחו כהנים גדולים ומלכים, אפלו כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה עד עשרה דורות. ואין מושחין מלך בן מלך, ומפני מה משחו את שלמה, מפני אדניהו. ואת יואש, מפני עתליה. ואת יהואחז, מפני יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו שתי שנים. וכלו קים לעתיד לבוא, הדא דכתיב: שמן משחת קדש יהיה זה לי, אין מושחין מלכים אלא על גבי מעין, שנאמר (מלכים א א, לג): ויאמר המלך להם קחו עמכם את עבדי אדניכם והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי והורדתם אתו אל גחון, ואין מושחין מלכים אלא מן הקרן, שאול ויהוא נמשחו מן הפך שהיתה מלכותן מלכות עוברת, דוד ושלמה נמשחו מן הקרן, מפני שמלכותן מלכות עולמים.
ואת פר החטאת ואת שני האילים (ויקרא ח, ב), רב הונא בשם רבי אבא בר כהנא אמר עשה כמין גבעה, איל מכאן ואיל מכאן ופר באמצע. (ויקרא ח, ג): ואת כל העדה הקהל [אל] פתח אהל מועד, אמר רבי אלעזר כל ישראל ששים רבוא ואת אומר אל פתח אהל מועד, אלא זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרבה, דכותה (בראשית א, ט): יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד, בנהג שבעולם אדם מפנה כלי מלא לתוך כלי ריקן, או שמא כלי מלא לתוך כלי מלא, העולם כלו מים במים ואת אומר יקוו המים, אלא זה אחד מן המקומות שהחזיק מעט המרבה. דכותה (שמות ט, ח): קחו לכם מלא חפניכם פיח כבשן, אמר רב הונא לא דמי הדין דחפין להדין דקמיץ, הדין דחפין תרין, הדין דקמיץ ארבע חפניו תמניא קומצים, נמצא חפנו של משה מחזקת שמנה קומצין, אלא מלמד שהקדוש ברוך הוא, הוא מספיק, ואהרן חופן, ומשה זורקן, ואת אמר (שמות ח, ט): וזרקו משה השמימה בבת אחת, אלא זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט למרבה. ודכותה (שמות כז, יח): ארך החצר מאה באמה ורחב חמשים בחמשים, אמר רבי יוסי בר חלפתא ארך החצר מאה באמה וכל ישראל עומדין בתוכה, אלא זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרבה. ודכותה (במדבר כ, י): ויקהלו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע, אמר רב חנין כמין כברה היתה וכל ישראל עומדין עליה, אלא זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרבה. ודכותה (יהושע ג, ט): ויאמר יהושע אל בני ישראל גשו הנה, רב הונא אמר זקפן בין שני בדי הארון, רבי חמא בר חנינא אמר שמן בין שני בדי הארון, ורבא אמר צמצמן בין שתי בדי הארון, הדא הוא דכתיב (יהושע ג, י): ויאמר יהושע בזאת תדעו כי אל חי בקרבכם, אמר להם מתוך שהחזיקו אתכם שני בדי הארון יודע אני ששכינתו ביניכם, אף בבית המקדש כן, דתנינן עומדים צפופים ומשתחוים רוחים. רבי שמואל בר איביה בשם רבי אחא אמר רוח ארבע אמות בין כל אחד ואחד, אמה לכל צד שלא יהא אחד מהן שומע קול חברו מתפלל, אף לעתיד לבוא כן, שנאמר (ירמיה ג, יז): בעת ההיא יקראו לירושלם כסא ה' ונקוו אליה כל הגוים. רבי יוחנן סלק למשאל בשלמיה דרבי חנינא ואשכחיה דהוה עסיק בהדין פסוקא, בעת ההיא יקראו לירושלם כסא ה' ונקוו אליה כל הגוים, אמר לו ומחזקת היא אותן, אמר לו המקרא אומר (ישעיה נד, ב): הרחיבי מקום אהלך (ישעיה נד, ג): כי ימין ושמאל תפרצי.