וזאת תורת זבח השלמים אשר יקריב לה' (ויקרא ז, יא), זה שאמר הכתוב (תהלים נ, כג): זבח תודה יכבדנני, זובח חטאת זובח אשם אין כתיב כאן, אלא זבח תודה, למה, חטאת באה על חטא ואשם בא על חטא, תודה אינה באה על חטא (ויקרא ז, יב): אם על תודה יקריבנו. דבר אחר, זבח תודה יכבדנני, זה עכן שזבח את יצרו בתודה (יהושע ז, יט כ): ויאמר יהושע אל עכן בני שים נא כבוד, ויען עכן את יהושע, (תהלים נ, כג): ושם דרך, שהראה לשבים את הדרך, הדא הוא דכתיב (דברי הימים א ב, ו): ובני זרח זמרי ואיתן והימן וכלכל [ודרע] [ודרדע] כלם חמשה, זמרי, רבי יהושע בן לוי אמר זה עכן, ולמה קוראו זמרי, שעשה כמעשה זמרי. ורבנן אמרי שנזמרו ישראל על ידו. איתן זה אברהם אבינו על שם (תהלים פט, א): משכיל לאיתן האזרחי. הימן זה משה, שנאמר (במדבר יב, ז): בכל ביתי נאמן הוא. רבי שמואל בר נחמן אמר זה עכן, על שם (יהושע ז, כ): אמנה אנכי חטאתי. כלכל זה יוסף, על שם (בראשית מז, יב): ויכלכל יוסף. [ודרע] [ודרדע] זה דור המדבר שכלו דעה. כלם חמשה, וכי אין אנו יודעים שכלם חמשה, אלא מלמד שאף עכן היה עמהן לעולם הבא, וכן אמר יהושע (יהושע ז, כה): יעכרך ה' היום הזה, היום הזה אתה עכור ואין אתה עכור לעתיד לבוא.
דבר אחר (תהלים נ, כג): זבח תודה יכבדנני, רבי הונא בשם רבי אחא יכבדני אין כתיב כאן אלא יכבדנני, כבוד אחר כבוד. דבר אחר, זבח תודה יכבדנני, רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא כבדני אין כתיב כאן אלא יכבדנני, כבדני בעולם הזה, יכבדני בעולם הבא. ושם דרך, אלו מסלקי דרכים. דבר אחר, ושם דרך, אלו סופרים ומשנים שהן מלמדין את התינוקות באמונה. דבר אחר, ושם דרך, רבי יוסי ברבי יהודה בשם רבי מנחם ברבי יוסי, אלו חנונין שהן מוכרין פרות מעשרין לרבים. דבר אחר, ושם דרך, אלו שהן מדליקין נרות כדי להאיר בהם לרבים, דאמר רבי שמעון בן לקיש, שאול לא זכה למלוכה אלא על ידי שהיה זקנו מדליק נרות לרבים, אמרו מבואות אפלות היו מביתו לבית המדרש, והיה מדליק נרות בהם כדי להאיר בהם לרבים. כתוב אחד אומר (דברי הימים א ח, לג): ונר הוליד את קיש, וכתוב אחד אומר (שמואל א ט, א): קיש בן אביאל, הא כיצד, אביאל היה שמו, אלא על ידי שהיה מדליק נרות לרבים זכה ונקרא שמו נר.
דבר אחר, ושם דרך, אמר רבי ינאי ושם כתיב דשים ארחיה, סגי שוי, מעשה ברבי ינאי שהיה מהלך בדרך וראה אדם אחד שהיה משפע ביותר, אמר ליה משגח רבי מתקבלא גבן, אמר לו אין, הכניסו לביתו האכילו והשקהו, בדקו במקרא ולא מצאו, במשנה ולא מצאו, באגדה ולא מצאו, בתלמוד ולא מצאו, אמר ליה סב בריך, אמר ליה יברך ינאי בביתיה, אמר ליה אית בך אמר מה דאנא אמר לך, אמר ליה אין, אמר ליה אמר אכול כלבא פיסתיא דינאי, קם תפסיה אמר ליה ירותתי גבך דאת מונע לי, אמר ליה ומה ירתותך גבי, אמר ליה חד זמן הוינא עבר קמי בית ספרא, ושמעית קלהון דמניקיא אמרין (דברים לג, ד): תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, מורשה קהלת ינאי אין כתיב כאן אלא קהלת יעקב. אמר ליה למה זכית למיכלא על פתורי, אמר לו מיומי לא שמעית מילא בישא וחזרתי למרה, ולא חמית תרין דמתכתשין דין עם דין ולא יהבית שלמא ביניהון. אמר ליה כל הדא דרך ארץ גבך וקריתך כלבא, קרא עליה שם דרך, דשים ארחיה סגי שוי, דאמר רבי ישמעאל בר רב נחמן עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ את התורה, הדא הוא דכתיב (בראשית ג, כד): לשמר את דרך עץ החיים, דרך, זו דרך ארץ, ואחר כך עץ החיים, זו תורה. אראנו בישע אלהים, אמר רבי אבהו זה אחד מן המקראות שישועתו של הקדוש ברוך הוא ישועתן של ישראל (תהלים פ, ג): ולכה לישעתה לנו.
אמר רבי פנחס משל למלך שבאו אריסיו ובני ביתו לכבדו, בא אחד וכבדו, ואמר מי הוא זה, אמרו לו אריסך הוא, אמר להן טלו סדורו. בא אחר וכבדו, ואמר מי הוא זה, אמרו לו בן ביתך הוא, טלו סדורו. בא אחר ואמר מי הוא זה, אמרו לו לא אריסך ולא בן ביתך אלא בא לכבדך, אמר יהבו לו סלירא וישב עליה. כך חטאת באה על חטא ואשם בא על חטא, תודה אינה באה על חטא, אם על תודה יקריבנו.
דבר אחר, אם על תודה יקריבנו, זה שאמר הכתוב (משלי יד, ט): אולים יליץ אשם, אמר רבי יודן הטפש הזה מתרגם חובתו בפיו ואומר לא חטאת אני חיב ולא אשם אני חיב. רבי יודן בשם רבי לוי אמר אלו בני אדם שנוהגים התר בשפחות בעולם הזה הקדוש ברוך הוא תולה אותן בקדקדי ראשיהם לעתיד לבוא, הדא הוא דכתיב (תהלים סח, כב): אך אלהים ימחץ ראש איביו קדקד שער מתהלך באשמיו, כל עמא יימרון יזיל ההוא גברא בחוביה, יזיל ההוא גברא בחוביה. דבר אחר, אוילים יליץ אשם, זה שהביא קרבנו ואינו מתכפר לו, מה יעשה ילך אצל שבטו של לוי שכתוב בו (מלאכי ג, ג): וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי, (משלי יד, ט): ובין ישרים רצון, זה שהביא קרבן שלא על חטא, אם על תודה יקריבנו.
רבי אלעזר ורבי יוסי בר חנינא, רבי אלעזר אמר שלמים הקריבו בני נח, רבי יוסי בר חנינא אמר עולות הקריבו בני נח. מתיב רבי אלעזר לרבי יוסי בר חנינא (בראשית ד, ד): והבל הביא גם הוא מבכרות צאנו ומחלבהן, דבר שחלבו קרב, דא מה עביד ליה רבי יוסי בר חנינא, עבד ליה משמניהון. מתיב רבי אלעזר לרבי יוסי בר חנינא (שמות כד, ה): וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עלת ויזבחו שלמים, דא מה עבד ליה רבי יוסי בר חנינא, עביד ליה כמאן דאמר שלמים היו בעורן, בלא הפשט ונתוח. מתיב רבי אלעזר לרבי יוסי בר חנינא (שמות יח, יב): ויקח יתרו חתן משה עלה וזבחים לאלהים, דא מה עבד ליה רבי יוסי בר חנינא, עבד כמאן דאמר לאחר מתן תורה נתגיר יתרו. איפלגו רבי חיא בר אבא ורבי ינאי, חד אמר לאחר מתן תורה נתגיר יתרו, וחד אמר קדם מתן תורה נתגיר יתרו, אמר רבי הונא ולא פליגי, מאן דאמר קדם מתן תורה נתגיר יתרו כמאן דאמר שלמים הקריבו בני נח, ומאן דאמר לאחר מתן תורה נתגיר יתרו כמאן דאמר עולות הקריבו בני נח, ודא מסיע ליה לרבי יוסי בר חנינא (שיר השירים ד, טז): עורי צפון ובואי תימן, עורי צפון זו עולה שנשחטה בצפון, ולמה קורא אותה עורי, דבר שהוא ישן ונתעורר. ובואי תימן, זו תודה שנשחטה בדרום, ולמה קורא אותה ובואי, דבר שהוא חדוש, ואף קריא מסיע ליה לרבי יוסי בר חנינא (ויקרא ו, ב): זאת תורת העלה הוא העלה שהקריבו בני נח, וכדו דאתו שלמים, (ויקרא ז, יא): זאת תורת זבח השלמים אשר הקריבו לה', אין כתיב כאן, אלא אשר יקריבו לה', מכאן ולהבא. מה מקים רבי אלעזר לקריה דרבי יוסי ברבי חנינא, עורי צפון, לכשיתעוררו הגליות הנתונות בצפון, יבואו ויחנו בדרום, שנאמר (ירמיה לא, ז): הנני מביא אותם מארץ צפון, לכשיתעורר גוג הנתון בצפון, יבוא ויפל בדרום, כמה דתימא (יחזקאל לט, ב): ושבבתיך וששאתיך והעליתיך מירכתי צפון, מלך המשיח שנתון בצפון יבוא ויבנה בית המקדש הנתון בדרום, הדא הוא דכתיב (ישעיה מא, כה): העירותי מצפון ויאת ממזרח שמש, אמר רבי יוסי בשם רבי בנימין בר לוי, לפי שבעולם הזה בזמן שרוח דרומית מנשבת אין רוח צפונית מנשבת, ובזמן שרוח צפונית מנשבת אין רוח דרומית מנשבת, אבל לעתיד לבוא אמר הקדוש ברוך הוא אני מביא ארגסטס בעולם שמשמשות בו שתי רוחות, הדא הוא דכתיב (ישעיה מג, ו): אמר לצפון תני ולתימן אל תכלאי הביאי בני מרחוק ובנותי מקצה הארץ, אמר רבי יוחנן למדתך תורה דרך ארץ שאין חתן נכנס לחפה אלא אם כן נותנת לו כלה רשות, הדא הוא דכתיב (שיר השירים ד, טז): יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו, ואחר כך (שיר השירים ה, א): באתי לגני אחתי כלה.
רבי פנחס ורבי לוי ורבי יוחנן בשם רבי מנחם דגליא, לעתיד לבוא כל הקרבנות בטלין וקרבן תודה אינו בטל, כל התפלות בטלות, ההודאה אינה בטלה, הדא הוא דכתיב (ירמיה לג, יא): קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אמרים הודו את ה' צבאות וגו', זו הודאה, (ירמיה לג, יא): מבאים תודה בית ה', זה קרבן תודה. וכן דוד אומר (תהלים נו, יג): עלי אלהים נדריך אשלם תודת לך, תודה אין כתיב כאן אלא תודת, ההודאה וקרבן תודה.
אמר רבי אחא משל לשלטון שנכנס למדינה ועמו כתות כתות של לסטים, אמר אחד לחברו מה דחיל הדין שליטא, אמר לו הדא פסטמא דילך טבא ולית את דחיל מיניה, כך כיון ששמעו ישראל פרשת קרבנות נתיראו, אמר להן משה אל תתיראו התעסקו בתורה ואין אתם יראים מכל אלה, הדא הוא דכתיב (ויקרא ז, לז): זאת התורה לעלה ולמנחה, ולמה שלמים באחרונה, שיש בה מינין הרבה. אמר רבי סימון הדא גרזמיתא אינה באה אלא באחרונה, למה שיש בה מינים הרבה, כך למה שלמים באחרונה שיש בה מינים הרבה, דם ואימורים למזבח, חזה ושוק לכהנים, עור ובשר לבעלים. רבי שמעון אומר מי שהוא שלם מביא שלמים ואין אונן מביא שלמים.
אמר רבי שמעון בן יוחאי גדול השלום, שכל הברכות כלולות בו, (תהלים כט, יא): ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. חזקיה אמר תרתי, חזקיה אמר גדול שלום שכל המצוות כתיב בהו (שמות כג, ד ה): כי תראה, כי תפגע, (דברים כב, ו): כי יקרא, אם באת מצוה לידך אתה זקוק לעשותה ואם לאו אי אתה זקוק לעשותה, ברם הכא (תהלים לד, טו): בקש שלום ורדפהו, בקשהו למקומך ורדפהו למקום אחר. חזקיה אמר חורי, גדול השלום שבכל המסעות כתיב (במדבר לג, ה): ויסעו ויחנו, נוסעים במחלקת וחונים במחלקת, כיון שבאו כלם לפני הר סיני נעשו כלם חניה אחת, הדא דכתיב (שמות יט, ב): ויחן שם ישראל, ויחנו שם בני ישראל אין כתיב כאן אלא ויחן שם ישראל, אמר הקדוש ברוך הוא הרי שעה שאני נותן תורה לבני. בר קפרא אמר תלת, בר קפרא אמר גדול שלום שדברו הכתובים דברי בדאות בתורה בשביל להטיל שלום בין אברהם לשרה, הדא הוא דכתיב (בראשית יח, יב): אחרי בלתי היתה לי עדנה ואדני זקן, אבל לאברהם לא אמר כן אלא (בראשית יח, יג): ואני זקנתי. בר קפרא אמר חורי, גדול שלום שדברו הכתובים לשון בדוי בנביאים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו, שנאמר (שופטים יג, ג): הנה נא את עקרה ולא ילדת והרית וילדת בן, אבל למנוח לא אמר כן אלא (שופטים יג, יג): מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר, מכל מקום סמנים היא צריכה. בר קפרא אמר חורי גדול שלום, מה אם העליונים שאין להם לא קנאה ולא שנאה ולא תחרות ולא מצות וריבות ולא מחלקת ולא עין רעה צריכין שלום, הדא הוא דכתיב (איוב כה, ב): עשה שלום במרומיו, התחתונים שיש בהם כל המדות הללו על אחת כמה וכמה. אמר רבן שמעון בן גמליאל גדול שלום שדברו הכתובים לשון בדיות בתורה להטיל שלום בין יוסף לאחיו, הדא הוא דכתיב (בראשית נ, יז): כה תאמרון ליוסף אנא שא נא, ולא אשכחן ביעקב דפקד כלום, אמר רבי יוסי הגלילי גדול שלום שאפלו בשעת מלחמה אין פותחין אלא בשלום, הדא הוא דכתיב (דברים כ, י): כי תקרב אל עיר וגו', אמר רבי יודן בן רבי יוסי גדול שלום ששמו של הקדוש ברוך הוא נקרא שלום, הדא הוא דכתיב (שופטים ו, כד): ויקרא לו ה' שלום. אמר רבי תנחום בר יודן, מכאן שאסור לו לאדם לשאל בשלום חברו במקום מטנף. תני רבי ישמעאל גדול שלום ששם הגדול שנכתב בקדשה אמר הקדוש ברוך הוא ימחה במים כדי להטיל שלום בין איש לאשתו. רבי מאיר הוה יתיב ודריש בלילי שבתא הוה תמן חדא אתתא יציבא ושמעה ליה תנתא מדרשא, אמתינת עד דיחסל ממדרש, אזלה לביתה אשכחא בוצינא טפי, אמר לה בעלה אן הוית, אמרה ליה אנא יתיבא ושמעה קליה דרושה, אמר לה כן וכן לא אעילת להכא עד דאזלת ורוקת באנפי דרושה, יתיבא שבתא קמייתא תנינא ותליתא, אמרין לה מגירתא כדו אתון צהיבין, אתינן עמך לגבי דרושה, כיון דחמי יתהון רבי מאיר צפה ברוח הקדש, אמר להו אית מנכון אתתא דחכימא למלחש בעינא, אמרין לה מגירתא כדו את אזלת ורוקת באנפיה ותשרי לבעלך, כיון דיתבא קמי אידחילת מיניה, אמרה ליה רבי לית אנא חכימא למילחש עינא, אמר לה אפלו הכי רוקי באנפי שבע זמנין ואנא מינשים, עבדה הכין. אמר לה איזילי אמרי לבעליך את אמרת חדא זימנא ואנא רקית שבע זימנין. אמרו לו תלמידיו רבי כך מבזין את התורה, לא הוה לך למימר לחד מינן למלחש לך, אמר להו לא דיו למאיר להיות שוה לקונו, דתני רבי ישמעאל גדול שלום ששם הגדול שנכתב בקדשה אמר הקדוש ברוך הוא ימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו. אמר רבי שמעון בן חלפתא גדול שלום שכשברא הקדוש ברוך הוא את עולמו עשה שלום בין העליונים לתחתונים, ביום הראשון ברא מן העליונים ומן התחתונים, הדא הוא דכתיב (בראשית א, א): בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, בשני ברא מן העליונים, הדא הוא דכתיב (בראשית א, ו): ויאמר אלהים יהי רקיע, בשלישי ברא מן התחתונים, (בראשית א, ט): ויאמר אלהים יקוו המים, ברביעי מן העליונים, (בראשית א, יד): יהי מארת ברקיע השמים, בחמישי ברא מן התחתונים, (בראשית א, כ): ויאמר אלהים ישרצו המים, בששי בא לבראות אדם, אמר אם אני בורא אותו מן העליונים הרי העליונים רבים מן התחתונים בריאה אחת, אם אני בורא אותו מן התחתונים הרי התחתונים רבים על העליונים בריאה אחת, מה עשה בראו מן העליונים ומן התחתונים, הדא הוא דכתיב (בראשית ב, ז): וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה מן התחתונים, (בראשית ב, ז): ויפח באפיו נשמת חיים מן העליונים, רבי מני דשאב ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, גדול שלום שכל הברכות וטובות ונחמות שהקדוש ברוך הוא מביאן על ישראל, חותמין בשלום, בקריאת שמע פורס סכת שלום, בתפלה עושה שלום, בברכת כהנים (במדבר ו, כו): וישם לך שלום. ואין לי אלא בברכות בקרבנות מנין, (ויקרא ז, לז): זאת התורה לעלה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים. אין לי אלא בכלל, בפרט מנין, (ויקרא ו, ב): זאת תורת העלה, (ויקרא ו, ז): זאת תורת המנחה, (ויקרא ו, יח): זאת תורת החטאת, (ויקרא ז, א): זאת תורת האשם, (ויקרא ז, יא): זאת תורת זבח השלמים, ואין לי אלא בקרבנות יחיד, בקרבנות צבור מנין, תלמוד לומר (במדבר כט, לט): אלה תעשו לה' במועדיכם, ומסים בשלמים. ואין לי אלא בעולם הזה בעולם הבא מנין, (ישעיה סו, יב): הנני נטה אליה כנהר שלום. רבנן אמרו גדול שלום שכשמלך המשיח בא אינו פותח אלא בשלום, שנאמר (ישעיה נב, ז): מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום.