מדרש ארצישראלי

ויקרא רבה · פרשה יז

מלאכת הניקוד, הפיסוק והביאור נעשית בהדרגה, ובסעיפים האלה היא עדיין בתהליך. בינתיים מובא כאן הנוסח כפי שהוא בספריית אוצריא, בלי ניקוד, עם המפרשים.

פרשה יז · 7 סעיפים

אכי תבאו אל ארץ כנען ונתתי…

כי תבאו אל ארץ כנען ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם (ויקרא יד, לד), הדא הוא דכתיב (תהלים עג, א): אך טוב לישראל אלהים לברי לבב, יכול לכל, תלמוד לומר לברי לבב, אלו שלבן ברי במצות, (תהלים פד, ו): אשרי אדם עז לו בך, יכול לכל תלמוד לומר (תהלים פד, ו): מסלות בלבבם, אלו דשבילין דאוריתא כבישין בלבהון, (תהלים קכה, ד): הטיבה ה' לטובים, יכול לכל, תלמוד לומר (תהלים קכה, ד): ולישרים בלבותם. (נחום א, ז): טוב ה' למעוז ביום צרה, יכול לכל, תלמוד לומר (נחום א, ז): וידע חסי בו. (איכה ג, כה): טוב ה' לקוו, יכול לכל, תלמוד לומר (איכה ג, כה): לנפש תדרשנו. (תהלים קמה, יח): קרוב ה' לכל קראיו, יכול לכל, תלמוד לומר (תהלים קמה, יח): לכל אשר יקראהו באמת. (תהלים עג, ב): ואני כמעט נטיו רגלי, רב ולוי חד אמר אסף בן קרח היה וחד אמר אסף אחר היה, מאן דאמר אסף בן קרח היה כבר הייתי שורה עם אבא בגיהנם, וחד אמר אסף אחר היה כבר הייתי שורה עם הרשעים בגיהנם, למה (תהלים עג, ג): כי קנאתי בהוללים, במערבא אומרים אלו שלבם מלא הוללות רעות. רבי לוי קרי להון זהוניא, אלו שמביאין אללי לעולם, (תהלים עג, ג): שלום רשעים אראה, כתיב (ישעיה נז, כא): אין שלום לרשעים, ואתה אומר שלום רשעים, אלא בשלומים של רשעים אראה. (תהלים עג, ד): כי אין חרצבות למותם ובריא אולם, לא הרהרתים בחלאים ולא צביתים בעונות, אלא ובריא אולם, עשיתים בריאים כאולם, כדתנן פתחו של אולם ארכו ארבעים אמה ורחבו עשרים אמה וחמש מלתריות של מילא היו על גביו. רבי דוסתאי ברבי ינאי בשם רבי מאיר ורבנן, רבי דוסתאי אמר בשם רבי מאיר האשה הזאת היא טוה מעה אחת עבה ומעה אחת דקה, אלו הציבים לעונות ואלו לאיספליטון. רבנן אמרי, אין להם ציבים של עונות שימותו בהם, אלא אלו הבריאים ליום הדין, הדא הוא דכתיב (מלכים א ז, ז): ואולם הכסא אשר ישפט שם אלם המשפט. (תהלים עג, ה): בעמל אנוש אינמו, לא לחרש ולא לזרע ולא לקצר, (תהלים עג, ה): ועם אדם לא ינגעו, אמר רב המנונא אפלו באותם שכתוב בהם (יחזקאל לד, לא): ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, לא ינוגעו, לפיכך משה מזהיר לישראל: כי תבאו אל ארץ כנען.

בהדא הוא דכתיב : יגל יבול…

הדא הוא דכתיב (איוב כ, כח): יגל יבול ביתו נגרות ביום אפו, יהו גוררין ומוציאין, אימתי, ביום שיגרה הקדוש ברוך הוא אפו באותו האיש, הא כיצד אדם אומר לחברו השאילני קב חטים ואמר לו אין לי, קב שעורים, אין לי, קב תמרים, אין לי. אשה אומרת לחברתה השאילני נפה, היא אומרת אין לי, השאילני כברה, ואומרת אין לי, מה הקדוש ברוך הוא עושה מגרה נגעים בתוך ביתו, ומתוך שהוא מוציא את כליו הבריות רואות ואומרות לא היה אומר אין לי כלום, ראו כמה חטים יש כאן, כמה שעורים, כמה תמרים יש כאן. לווט ביתא באלין לווטיא. רבי יצחק ברבי אליעזר מייתי לה מן הדין קרא (ויקרא יד, לז): שקערורת, שקע ביתא באלין לווטיא. לפיכך משה מזהיר את ישראל: כי תבאו אל ארץ כנען.

געל עשרה דברים נגעים באים, על…

על עשרה דברים נגעים באים, על עבודה זרה, ועל גלוי עריות, ועל שפיכות דמים, ועל חלול השם, ועל ברכת השם, ועל הגוזל את הרבים, ועל גוזל את שאינו שלו, ועל גסי הרוח, ועל לשון הרע, ועל עין רע. על עבודה זרה, מישראל שהעידו עדות שקר בהקדוש ברוך הוא ואמרו לעגל (שמות לב, ד): אלה אלהיך ישראל, ומנין שלקו בצרעת, שנאמר (שמות לב, כה): וירא משה את העם כי פרע הוא, שפרחה בהן צרעת. ועל גלוי עריות, מבנות ציון, שנאמר (ישעיה ג, טז): יען כי גבהו בנות ציון. ומנין שלקו בצרעת, שנאמר (ישעיה ג, יז): ושפח ה' קדקד בנות ציון. ועל שפיכות דמים, מיואב, שנאמר (שמואל ב ג, כט): יחלו על ראש יואב. ועל חלול השם, מגיחזי (מלכים ב ה, כ): ויאמר גחזי נער איש האלהים, מהו (מלכים ב ה, כ): מאומה, מן מומא דאית ביה, ומנין שלקה בצרעת, שנאמר (מלכים ב ה, כז): וצרעת נעמן תדבק בך. ועל ברכת ה', מגלית, שנאמר (שמואל א יז, מג): ויקלל הפלשתי את דוד באלהיו, ומנין שלקה בצרעת, שנאמר (שמואל א יז, מו): היום הזה יסגרך ה' בידי, ואין הסגרה האמור כאן אלא לשון צרעת, שנאמר (ויקרא יג, כא): והסגירו הכהן. ועל גוזל את הרבים, משבנא, שהיה נהנה מן ההקדשות, ומנין שלקה בצרעת, שנאמר (ישעיה כב, יז): הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר ועטך עטה, ואין ועטך עטה אלא צרעת, שנאמר (ויקרא יג, מה): ועל שפם יעטה. ועל הגוזל את שאינו שלו, מעזיהו, דכתיב (דברי הימים ב כו, כא): ויהי המלך עזיהו מצרע עד יום מותו. ועל גסות הרוח, דכתיב (דברי הימים ב כו, טז): וכחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל בה' אלהיו. ועל לשון הרע, ממרים, דכתיב (במדבר יב, א): ותדבר מרים ואהרן במשה, ומנין שלקתה בצרעת, שנאמר (במדבר יב, י): והענן סר מעל האהל, ועל עין הרע, שנאמר (ויקרא יד, לה): ובא אשר לו הבית, מי שיחד ביתו לו ואינו רוצה להנות לאחרים, כי הא דאמר רבי אלעזר (ויקרא יד, לז): שקערורת, שקיע ביתא באלין לווטיא, לפיכך משה מזהיר את ישראל: כי תבאו אל ארץ כנען.

דרב הונא בשם רבי יהושע בר…

רב הונא בשם רבי יהושע בר אבין ורבי זכריה חתניה דרבי לוי בשם רבי לוי, אין בעל הרחמים נוגע בנפשות תחלה, ממי את למד מאיוב, שנאמר (איוב א, יד): הבקר היו חרשות, מלמד שהראה לו הקדוש ברוך הוא מעין עולם הבא, שנאמר (עמוס ט, יג): ונגש חורש בקצר, (איוב א, טו): ותפל שבא ותקחם, אמר רבי אבין בר כהנא יצאו מכפר קריינוס והלכו את כל האבילין ובאו למגדל צבעייא ומתו שם, (איוב א, טו): ואמלטה רק אני לבדי להגיד לך, אמר רבי יודן כל מקום שנאמר רק, מעוט, אף הוא משבר ומלקה. אמר רבי יודן לבדי ועל לבדי להגיד לך, אף הוא כיון ששמע מיד מת. (איוב א, יז): עוד זה מדבר וזה בא ויאמר כשדים שמו שלשה ראשים, רבי שמואל בר נחמן אמר כיון ששמע איוב כך מיד התחיל מגייס חילותיו למלחמה, הדא הוא דכתיב (איוב לא, לד): כי אערוץ המון רבה ובוז משפחות יחתני. אמר אמה זו בזויה, שנאמר (ישעיה כג, יג): הן ארץ כשדים זה העם לא היה, לא היתה באה אלא לתן אימתה, כיון שנאמר (איוב א, טז): אש אלהים נפלה מן השמים, אמר מה אני יכול לעשות, (דניאל ד, כח): קל מן שמיא נפל, מאן יכולה לעשות, (איוב לא, טז): ואדם לא אצא פתח, לקח לו חרס להתגרד בו. אף במצרים כן (תהלים עח, מח): ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים, ואחר כך (תהלים קה, לג): ויך גפנם ותאנתם וישבר עץ גבולם, ואחר כך (תהלים קה, לו): ויך כל בכור בארצם ראשית לכל אונם. אף מחלון וכליון כן, בתחלה נגעה בהם מדת הדין בממונם, ואחר כך (רות א, ה): וימתו גם שניהם. ואף נגעים הבאים על האדם, תחלה הן באים בביתו, חזר בו טעון חליצה, ואם לא, טעון נתיצה, הרי הן באים על בגדיו, חזר בו טעון כביסה, ואם לא, טעון שרפה, הרי הם באים על גופו, חזר בו יטהר, ואם לא (ויקרא יג, מו): בדד ישב.

הדבר אחר, כי תבאו אל ארץ…

דבר אחר, כי תבאו אל ארץ כנען, שבעה עממין הן, ואתה אומר ארץ כנען, רבנן אמרי רמזו מה חם סרסו וכנען לקה, אף כאן ישראל חוטאין והארץ היא מתקללת. רבי אליעזר בן יעקב ורבנן, רבי אליעזר אומר על ידי שהיה כנען אביהם של כלם, הדא הוא דכתיב (בראשית י, טו): וכנען ילד את צידן בכרו ואת חת. ורבנן אמרי על ידי שהיו כלם תגרין, כמה דאת אמר (ישעיה כג, ח): אשר סחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ, אמר רבי יוסי בן דוסא אליעזר הוא כנען ועל ידי ששמש אותו צדיק יצא מכלל ארור ובא לכלל ברוך, הדא הוא דכתיב (בראשית ט, כה): ויאמר ארור כנען, וכתיב (בראשית כד, לא): בוא ברוך ה', רבי יעקב בשם רבי יהודה בשם רבי נתן דבית גוברין עביד להו נטילת רשות, ומה אליעזר יצא מכלל ארור לכלל ברוך על ידי ששמש אותו צדיק, אחינו ישראל שנוהגין כבוד עם גדוליהם על אחת כמה וכמה, לפיכך משה מזהיר את ישראל: כי תבאו אל ארץ כנען.

ווכתיב: ונתתי נגע צרעת, תני רבי…

וכתיב: ונתתי נגע צרעת, תני רבי חיא וכי בשורה היא להם שנגעים באים עליהם. תני רבי שמעון בן יוחאי כיון ששמעו כנענים שישראל באים עליהם עמדו והטמינו ממונם בבתים ובשדות, אמר הקדוש ברוך הוא אני הבטחתי לאבותיהם שאני מכניס את בניהם לארץ מלאה כל טוב, שנאמר (דברים ו, יא): ובתים מלאים כל טוב, מה הקדוש ברוך הוא עושה מגרה נגעים בביתו והוא סותרו ומוצא בו סימא. וכי מי בא ואומר לכנענים שישראל נכנסין לארץ, אמר רבי ישמעאל בר נחמן שלש פרוזדיגמאות שלח יהושע אצלם, הרוצה לפנות יפנה, להשלים ישלים, לעשות מלחמה יעשה. גרגשי עמד [ופנה] מאליו, לפיכך נתנה לו ארץ יפה כארצו, הדא הוא דכתיב (ישעיה לו, יז): עד באי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם, זו אפריקי. גבעונים השלימו, שנאמר (יהושע י, א): וכי השלימו ישבי גבעון. שלשים ואחד מלכים עשו מלחמה ונפלו.

זבבית ארץ אחזתכם, זה בית המקדש,…

בבית ארץ אחזתכם, זה בית המקדש, שנאמר (יחזקאל כד, כא): הנני מחלל את מקדשי גאון עזכם. (ויקרא יד, לה): ובא אשר לו הבית, זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר (חגי א, ט): יען ביתי אשר הוא חרב. (ויקרא יד, לה): והגיד לכהן, זה ירמיה, שנאמר (ירמיה א, א): מן הכהנים אשר בענתות. (ויקרא יד, לה): כנגע נראה לי בבית, זו טינפת עבודה זרה, ויש אומרים זה צלמו של מנשה, הדא הוא דכתיב (יחזקאל ח, ה): והנה מצפון לשער המזבח סמל הקנאה הזה בבאה, מהו בביאה, אמר רבי אחא ביה ביה תותבא מפני למרי דביתיה. אמר רבי ברכיה כתיב (ישעיה כח, כ): כי קצר המצע מהשתרע, אין המטה יכולה לקבל אשה ובעלה ורעה כאחת, אלא (ישעיה כח, כ): והמסכה צרה כהתכנס, עשיתם צרה גדולה לאותו שכתוב בו (תהלים לג, ז): כנס כנס מי הים. (ויקרא יד, לו): וצוה הכהן ופנו את הבית (מלכים א יד, כו): ויקח את אצרות בית ה', (ויקרא יד, מה): ונתץ את הבית, (עזרא ה, יב): וביתא דנה סתרה, (ויקרא יד, מה): והוציא אל מחוץ [לעיר] [למחנה], (עזרא ה, יב): ועמה הגלי לבבל, יכול לעולם, תלמוד לומר (ויקרא יד, מב): ולקחו אבנים אחרות, שנאמר (ישעיה כח, מב): לכן כה אמר ה' אלהים הנני יסד בציון אבן אבן בחן פנת יקרת מוסד מוסד המאמין לא יחיש.