דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם איש כי יהיה זב מבשרו וגו' (ויקרא טו, ב), הדא הוא דכתיב (קהלת יב, א): וזכר את בוראיך בימי בחורתיך, תנן (משנה אבות ג-א): עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עברה, דע מאין באת מטפה סרוחה, ולאן אתה הולך, לעפר רמה ותולעה, ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וכו', רבי אבא בר כהנא אמר בשם רב פפי ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי שלשתן דרש רבי עקיבא מתוך פסוק אחד, וזכר את בוראך, בארך זו ליחה סרוחה, בורך זו רמה ותולעה, בוראך זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שעתיד לתן לפניו דין וחשבון. בימי בחורתיך, ביומי טליותך עד דחילך עלך. (קהלת יב, א): עד אשר לא יבאו ימי הרעה, אלו ימי זקנה, (קהלת יב, א): והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ, אלו ימי המשיח, שאין בהם לא זכות ולא חובה, (קהלת יב, ב): עד אשר לא תחשך השמש והאור וגו', השמש זה קלסתר פנים, והאור זה המצח, והירח זה החוטם, והכוכבים אלו ראשי לסתות, (קהלת יב, ב): ושבו העבים אחר הגשם, רבי לוי אמר תרתי חדא לחברייא וחדא לבוריא. חדא לחבריא, בא לבכות זלגו עיניו דמעות. חדא לבוריא, בא להטיל מים הגללין מקדמין אותו. (קהלת יב, ג): ביום שיזעו שמרי הבית וגו', ביום שיזעו שמרי הבית אלו ארכבותיו, (קהלת יב, ג): והתעותו אנשי החיל אלו צלעותיו. רבי חיא בר נחמן אמר אלו זרועותיו, (קהלת יב, ג): ובטלו הטחנות זה המסס, (קהלת יב, ג): כי מעטו אלו השנים, (קהלת יב, ג): וחשכו הראות בארבות אלו העינים. רבי חיא בר נחמן אמר אלו כנפי הראה, שמשם יוצא הקול, (קהלת יב, ד): וסגרו דלתים בשוק אלו נקביו של אדם, שהן כמו דלת הפותח והסוגר, (קהלת יב, ד): בשפל קול הטחנה בשביל שאין המסס טוחן, (קהלת יב, ד): ויקום לקול הצפור, הדין סבא כד שמע קול צפרין מציצין אמר בליביה ליסטין אתאן למקפחא יתי, (קהלת יב, ד): וישחו כל בנות השיר אלו שפתותיו, רבי חיא בר נחמיה אמר אלו הכליות, שהן חושבות והלב גומר, (קהלת יב, ה): גם מגבה יראו וגו', גם מגבה יראו הדין סבא דצוחין ליה זיל לאתר פלן והוא שאיל ואמר אית תמן מסקין, אית תמן מחתין, (קהלת יב, ה): וחתחתים בדרך, רבי אבא בר כהנא ורבי לוי, רבי אבא בר כהנא חתיתא של דרך נופל עליו, וחרנא אמר התחיל מתווה תוואים, אמר עד אתר פלן אית לי מהלך באתר פלן לית לי מהלך. (קהלת יב, ה): וינאץ השקד אילין קרסולות, (קהלת יב, ה): ויסתבל החגב זה לוז של שדרה. אדרינוס שחיק עצמות שאל את רבי יהושע בר חנניא אמר לו מהיכן הקדוש ברוך הוא מציץ את האדם לעתיד לבוא, אמר לו מלוז של שדרה, אמר לו מן הן את מודע לי, אייתי יתיה קומוי נתנו במים ולא נמחה, טחנו בריחים ולא נטחן, נתנו באש ולא נשרף, נתנו על הסדן התחיל מכה עליו בפטיש, נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא הועיל ממנו כלום. (קהלת יב, ה): ותפר האביונה זו התאוה שהיא מטילה שלום בין איש לאשתו. רבי שמעון בן חלפתא הוה סליק שאיל בשלמיה דרבי בכל ירח וירח, כיון דסב יתיב ליה ולא יכול למיסק, יום חד סליק אמר ליה מה עסקך דלית את סליק לגבי היך דהוית יליף, אמר ליה רחוקות נעשו קרובות, קרובות נעשו רחוקות, שתים נעשו שלש, ומטיל שלום בבית בטל, [ופרושו: רחוקות נעשו קרובות, אילין עיניא דהוו חמיין מרחוק כדו אפלו מקרוב לית אינון חמיין. קרובות נעשו רחוקות, אילין אודני דהוו שמעין בחד זמן בתרי זמני, כדו אפלו במאה זימנין לית אינון שמעין. שתים נעשו שלש, חוטרא ותרתין ריגלי. ומטיל שלום בבית בטל, זו התאוה שמטיל שלום בין איש לאשתו]. (קהלת יב, ה): כי הלך האדם אל בית עולמו, בית העולם לא נאמר אלא בית עולמו, מלמד שכל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו, משל למלך שנכנס למדינה ועמו דכסין ואפרכין ואיסטרטיוטין, אף על פי שהכל נכנסין בפולין אחד, כל אחד ואחד שרוי לפי כבודו, כך אף על פי שהכל טועמין טעם מיתה, כל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו. (קהלת יב, ה): וסבבו בשוק הסופדים אלו התולעים, (קהלת יב, ו): עד אשר לא ירתק חבל הכסף זה חוט השדרה, (קהלת יב, ו): ותרץ גלת הזהב זו גלגלת. רבי חיא בר נחמיא אמר זו גרגרת שמכלה את הזהב ומריקה את הכסף. (קהלת יב, ו): ותשבר כד על המבוע זו כרס. רבי חיא בריה דרבי פפי ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי לאחר שלשה ימים כריסו של אדם נבקעת ומוסרת לפה ואומרת לו הילך מה שגזלת וחמסת ונתת לי. רבי חגי בשם רבי יצחק מייתי לה מן הדין קריא (מלאכי ב, ג): וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם. רבי אבא בריה דרב פפי ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי כל תלתא יומין נפשא טייסא על גופה סברה דהיא חזרה ליה, וכיון דהיא חמיא ליה דאישתני זיוהון דאפוי, היא אזלת לה, דכתיב (איוב יד, כב): אך בשרו וגו'. בר קפרא אמר עד שלשה ימים תקפו של אבל קים, למה שצורת הפנים נכרת, דתנן אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החטם, ואין מעידין לאחר שלשה ימים. (קהלת יב, ו): ונרץ הגלגל אל הבור, תרין אמוראין, חד אמר כאילין גלגליא דצפורי, וחורנא אמר כאילין רגבייא דטבריא, כמה דתימא (איוב כא, לג): מתקו לו רגבי נחל. (קהלת יב, ז): וישב העפר על הארץ כשהיה וגו', רבי פנחס ורבי חלקיה בשם רבי סימון אימתי הרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה, כששב העפר אל הארץ כשהיה, ואם לאו (שמואל א כה, כט): ואת נפש איביך יקלענה וגו'. רבי ישמעאל בר נחמן מתני לה בשם רבי אבדימי דמן חיפא לכהן חבר שמסר לכהן עם הארץ ככר של תרומה, אמר לו ראה שאני טהור וביתי טהור וככר שנתתי לך טהור, אם אתה נותנה לי כדרך שאני נתתי לך מוטב, ואם לאו הריני זורקה לפניך. כך אמר הקדוש ברוך הוא לאדם זה, ראה שאני טהור ומעוני טהור ומשרתי טהורים ונשמה שנתתי לך טהורה, אם אתה מחזירה לי כדרך שאני נותנה לך, מוטב, ואם לאו הריני טורפה לפניך, כל אלו בימי זקנותו אבל בימי בחרותו אם חטא לוקה בזיבות ובצרעת, לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם: איש כי יהיה זב מבשרו.
דבר אחר, איש כי יהיה זב מבשרו, זה שאמר הכתוב (חבקוק א, ז): אים ונורא הוא ממנו משפטו ושאתו יצא. אים ונורא הוא, זה אדם הראשון, רבי יהודה בר סימון בשם רבי יהושע בן לוי בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון מלא כל העולם כלו בראו, ממזרח למערב, שנאמר (תהלים קלט, ה): אחור וקדם צרתני, מן הצפון לדרום, שנאמר (דברים ד, לב): ולמקצה השמים ועד קצה השמים, ומנין אף כחללו של עולם, תלמוד לומר (תהלים קלט, ה): ותשת עלי כפכה. ממנו משפטו ושאתו יצא, זו חוה, הדא הוא דכתיב (בראשית ג, יב): ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי וגו'. דבר אחר, אים ונורא הוא, זה עשו, הדא הוא דכתיב (תהלים כז, טו): ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדל. ממנו משפטו ושאתו יצא, זה עבדיה, אמר רבי יצחק עבדיה גר אדומי היה, והיה מתנבא על אדום (עובדיה א, יח): ולא יהיה שריד לבית עשו. דבר אחר, אים ונורא הוא, זה סנחריב, דכתיב (ישעיה לו, כ): מי בכל אלהי הארצות האלה אשר הצילו את ארצם מידי. ממנו משפטו ושאתו יצא, אלו בניו (מלכים ב יט, לז): ויהי הוא משתחוה בית נסרך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכהו בחרב. דבר אחר, אים ונורא הוא, זה חירם מלך צור, דכתיב (יחזקאל כח, ב): בן אדם אמר לנגיד צר כה אמר ה' אלהים יען גבה לבך. ממנו משפטו ושאתו יצא, זה נבוכדנצר, אמר רבי סימון מסרת אגדה היא חירם בעל אמו של נבוכדנצר היה, עמד עליו והרגו, הדא הוא דכתיב (יחזקאל כח, יח): ואוציא אש מתוכך היא אכלתך. דבר אחר, אים ונורא הוא, זה נבוכדנצר (ישעיה יד, יג): ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה וגו'. ממנו משפטו ושאתו יצא, זה אויל מרדך, אמרו כל אותן שבע שנים שעברו על נבוכדנצר, נטלו את אויל מרדך והמליכוהו תחתיו, וכיון שחזר נטלו וחבשו בבית האסורים, וכל מי שהיה נכנס בבית האסורים בימיו לא היה יוצא משם לעולם, שנאמר (ישעיה יד, יז): אסיריו לא פתח ביתה. וכיון שמת חזרו על אויל מרדך להמליכו, אמר להם איני שומע לכם, בראשונה שמעתי לכם נטלני וחבשני בבית האסורים, ועכשיו הרי הוא הורגני, ולא האמין להם עד שגררוהו והשליכוהו לפניו, הדא הוא דכתיב (ישעיה יד, יט): ואתה השלכת מקברך וגו'. אמר רבי אבינא ולא עוד אלא כל שונא ושונא שהיה לו היה בא ודוקרו בחרב, לקים מה שנאמר (ישעיה יד, יט): לבש הרגים מטעני חרב. דבר אחר, אים ונורא הוא, אלו ישראל, דכתיב (תהלים פב, ו): אני אמרתי אלהים אתם. ממנו משפטו ושאתו יצא, שלקו בזיבות ובצרעת, לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להן: איש כי יהיה זב מבשרו.
דבר אחר, איש כי יהיה זב מבשרו, זה שאמר הכתוב (ישעיה יז, יא): ביום נטעך תשגשגי ובבקר זרעך תפריחי. ביום נטעך, ביום שנטעתי אתכם לי לעם עשיתם פסלת, כמה דאת אמר (יחזקאל כב, יח): סיגים כסף היו. תשגשגי, שגשתון אורחא, הדא הוא דכתיב (משלי כו, כג): כסף סיגים מצפה על חרש. דבר אחר, תשגשגי, שגשתון בי, הדא הוא דכתיב (תהלים עח, לו לז): ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו, ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו. ובבקר זרעך תפריחי, רבי חמא בר חנינא ורבי ישמעאל בר נחמן, רבי חמא בר חנינא אמר משל לאחד שהיתה לו ערוגת ירק מלאה, השכים בבקר ומצאה שהוריקה. רבי ישמעאל בר נחמן אמר לאחד שהיתה לו ערוגה מלאה פשתן, השכים בבקר ומצאה גבעולין. (ישעיה יז, יא): נד קציר, נדנדתם עליכם קצירין של מלכות, קצירין של יסורים, קצירו של מלאך המות, דאמר רבי יוחנן בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי בשעה שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו (שמות כד, ז): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא למלאך המות ואמר לו, אף על פי שעשיתי אותך קוזמקרטור על הבריות אין לך עסק באמה זו, למה, שהן בני, הדא הוא דכתיב (דברים יד, א): בנים אתם לה' אלהיכם. ואומר (דברים ה, כ): ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך, וכי יש חשך למעלה, והכתיב (דניאל ב, כב): ונהורא עמה שרא, אלא זה מלאך המות שקרוי חשך, הדא הוא דכתיב (שמות לב, טז): והלחת מעשה אלהים המה וגו', אל תקרי חרות אלא חרות. רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יהודה אמר חירות ממלאך המות, רבי נחמיה אמר חירות מן המלכיות, ורבנן אמרי חירות מן היסורין. (ישעיה יז, יא): ביום נחלה, ביום שהנחלתי לכם את התורה, (ישעיה יז, יא): וכאב אנוש, רבי יוחנן ורבנן, רבי יוחנן אמר הבאתם עליכם מכה מגרת ומתשת. רבי יוחנן אמר הבאתם עליכם מכה גברתנית ומתשת, ואי זו זו זיבות וצרעת, לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להן: איש איש כי יהיה זב מבשרו.
תני רבי שמעון בן יוחאי בשעה שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו (שמות כד, ז): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, באותה שעה לא היה בהן זב ומצרע ולא חגרין ולא סומין ולא אילמים ולא חרשים ולא שוטים, על אותה שעה הוא אומר (שיר השירים ד, ז): כלך יפה רעיתי ומום אין בך, וכיון שחטאו לא עברו ימים קלים עד שנמצאו בהן זבין ומצרעים, על אותה שעה הוא אומר (במדבר ה, ב): וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וגו', מהיכן נתחיבו ישראל בזיבות וצרעת, רב הונא בשם רבי הושעיא אמר על ידי שהיו מליזין אחר גדוליהן ואומרים משפחה זו של פלוני לאו של מצרעים היא, ללמדך שאין הנגעים באים אלא על לשון הרע. רבי תנחומא אומר על ידי שהיו מליזין אחרי הארון ואומרים ארון זה הורג את נושאיו, ואין נגעים באים אלא על לשון הרע, לכך נתחיבו ישראל בזיבות וצרעת. ורבנן אמרי מן העגל, דכתיב (שמות לב, כה): וירא משה את העם כי פרע הוא, שפרחה בהן צרעת, כמה דאת אמר (ויקרא יג, מה): וראשו יהיה פרוע. רבי יהודה בר רבי סימון אמר ממתאוננים, שנאמר (במדבר יא, כ): עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא, מהו לזרא רבי הונא אמר לזרנא ולבוטנא, וריש לקיש אמר לאסכרא, רבי אבא אמר לאזהרה. רבי אביתר אמר לקרדא. רבי שמעון בן יוחאי אמר ובלבד שתהיו מרחקין ביותר ממה שאתם מקרבין בו, אמר רבי יהודה בן רבי סימון מכאן נעשו זרים לאהל מועד.
רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי בשר ודם נותן אכסיריה והקדוש ברוך הוא נותן אכסיריה, שנאמר (במדבר ה, ב): צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה, בשר ודם חובש בבית האסורים והקדוש ברוך הוא חובש בבית האסורים, שנאמר (ויקרא יג, ד): והסגיר הכהן את הנגע. בשר ודם גוזר טירודא והקדוש ברוך הוא גוזר טירודא, (ויקרא יג, מו): בדד ישב מחוץ למחנה מושבו, בשר ודם נותן קטפרס והקדוש ברוך הוא נותן קטפרס (דברים כה, ג): ארבעים יכנו לא יסיף. בשר ודם גובה קטירקי והקדוש ברוך הוא גובה קטירקי (דברים כב, יט): וענשו אתו מאה כסף. בשר ודם נותן דונטיבה והקדוש ברוך הוא נותן דונטיבה (שמות טז, ד): הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. בשר ודם נותן פרוקיפי והקדוש ברוך הוא נותן פרוקיפי (במדבר א, ב): שאו את ראש וגו'. בשר ודם נותן אנונס והקדוש ברוך הוא נותן אנונס (שמות טז, טז): עמר לגלגלת מספר נפשתיכם. בשר ודם מכה אדם על ידי עדים והקדוש ברוך הוא מכה אותו על ידי עצמו (דברים לב, לט): מחצתי ואני ארפא. רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר בשר ודם מכה באזמל ומרפא ברטיה, אבל הקדוש ברוך הוא במה שהוא מכה הוא מרפא, שנאמר (ירמיה ל, יז): כי אעלה ארכה לך וממכותיך ארפאך.