ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים וגו' (ויקרא טו, כה), זה שאמר הכתוב (שיר השירים ה, יא): ראשו כתם פז וגו', ראשו זו תורה, דכתיב (משלי ח, כב): ה' קנני ראשית דרכו, דאמר רב הונא בשם ריש לקיש שני אלפים שנה קדמה תורה לבריאת עולם, שנאמר (משלי ח, ל): ואהיה אצלו אמון וגו', ויומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנים, שנאמר (תהלים צ, ד): כי אלף שנים בעיניך וגו'. כתם פז, אלו דברי תורה, שנאמר (תהלים יט, יא): הנחמדים מזהב ומפז רב, דברים שנבראו מבראשית חרותים מכתם פז, (שיר השירים ה, יא): קוצותיו תלתלים, זה הסרגול, (שיר השירים ה, יא): שחרות כעורב, אלו קוצי האותיות, דברי רבי אליעזר. רבי יהושע אומר תלתלים במי הן מתקימות במי שמשחיר ומעריב בהן. אמר רבי שמואל בר אמי דברי תורה צריכין השחרה והערבה, שנאמר (איוב לח, מא): מי יכין לערב צידו, למד מאליהו על ידי שהשחיר והעריב בתורה ולא כבר זמנתי לו עורבים, שנאמר (מלכים א יז, ו): והערבים מבאים לו לחם ובשר וגו', מהיכן היו מביאין לו משלחנו של יהושפט, אמר רבי שמואל בר אמי דברי תורה צריכין השחרה והערבה בפרנסה, מנין, מי יכין לערב צידו, כך אם אין אדם נעשה אכזרי על גופו ועל בניו ועל ביתו כעורב הזה, אינו זוכה לדברי תורה. רבי אסי הוה עסקן, חמי חד עורב עביד קן עביד ביעין, עביד אפרוחין, נסבינון ויהבינון בקידרתא חדתא ואשע באפיהון תלתא יומין, בתר תלתא יומין פתח באפיהון למידע מה אינון עבדין, אשכח יתהון דעבדין צואה, וצואה עבדה יתושין והוו פרחין לעיל מנהון ואכלין להון, קרא עליהן הדין פסוקא: מי יכין לערב צידו, רבי יוחנן וריש לקיש, רבי יוחנן אומר אין רנה של תורה אלא בלילה, שנאמר (איכה ב, יט): קומי רני בלילה. ריש לקיש אמר ביום ובלילה, שנאמר (יהושע א, ח): והגית בו יומם ולילה. ריש לקיש הוה פשיט קראי וכד הוה מטי באילין קראי (משלי לא, טו): ותקם בעוד לילה (איכה ב, יט): קומי רני בלילה, היה אומר יפה למדני רבי יוחנן, חזר ואמר לית אתון חמין אולפני מה נהיר באפי ולמה דהוה דלילא ודיממא.
רבי חנין דצפורין פתר קרא בתלולית זו של עפר, מי שטפש מהו אומר מי יכול לקצות את זו, מי שפקח מהו אומר הריני קוצץ שתי משפלות היום, שתי משפלות למחר, עד שאני קוצץ את כלה. כך מי שטפש אומר מי יכול ללמד את התורה, נזיקין שלשים פרקים, כלים שלשים פרקים. מי שפקח מהו אומר, הריני שונה שתי הלכות היום שתי הלכות למחר עד שאני שונה את כל התורה כלה. אמר רבי אמי (משלי כד, ז): ראמות לאויל חכמות. אמר רבי יוחנן לככר תלוי באוירו של בית, מי שטפש אומר מי יכול להוריד את זה, מי שפקח אומר ולא אחר תלאו, אלא מביא שני קנים ומספקן זה לזה ומורידו. כך מי שטפש אומר מי יכול ללמד תורה שבלבו של חכם, מי שפקח אומר והוא לא מאחר למדה, אלא הריני לומד שתי הלכות היום ושתים למחר עד שאני לומד את כל התורה כלה. אמר רבי לוי משל לטרסקל נקוב ששכר בעליו פועלים למלאתו, מי שטפש מהו אומר, מה אני מועיל, מכניס בזו ומוציא בזו, מי שפקח מהו אומר, ולא שכר כל חבית וחבית אני נוטל. כך מי שהוא טפש מהו אומר מה אני מועיל ללמד תורה ומשכחה, מי שהוא פקח מהו אומר ולא שכר יגיעה הקדוש ברוך הוא נותן. אמר רבי זעירא אפלו דברים שאתה רואה אותן קוצין בתורה, תלתלי תלתלים, הן יכולין להחריב את העולם כלו ולעשות אותו תל, כענין שנאמר (דברים יג, יז): והיתה תל עולם לא תבנה עוד. אמר רבי אלכסנדרי בר חגאי [בשם] רבי אלכסנדרי, קרובה [קרובץ] אם מתכנסים כל אמות העולם להלבין כנף אחד של עורב אינן יכולין, כך אם מתכנסים כל אמות העולם לעקר דבר אחד מהתורה אינן יכולין, ממי את למד משלמה, על ידי שבקש לעקר אות אחת מן התורה עלה קטיגורו, ומי קטרגו רבי יהושע בן לוי אמר יו"ד של ירבה קטרגו. תני רבי שמעון ספר משנה תורה עלה ונשתטח לפני הקדוש ברוך הוא אמר לפניו רבונו של עולם עקרני שלמה ועשאני פלסתר, שכל דיתיקי ששנים ושלשה דברים בטלין הימנה כלה בטלה, והרי שלמה המלך בקש לעקר יו"ד ממני, כתיב (דברים יז, יז): ולא ירבה לו נשים, והרבה לו. (דברים יז, טז): לא ירבה לו סוסים, והרבה לו סוסים. לא ירבה לו כסף וזהב, והרבה לו כסף וזהב. אמר לו הקדוש ברוך הוא צא לך, הרי שלמה בטל ומאה כיוצא בו, ויו"ד ממך אינה בטלה לעולם. רב הונא בשם רב אחא אמר יו"ד שנטל הקדוש ברוך הוא משמה של שרה, חלקו לשנים חציו לאברהם וחציו לשרה. אמר רבי יהושע בן קרחה יו"ד של שרה עלתה ונשתטחה לפני הקדוש ברוך הוא אמרה לפניו רבונו של עולם עקרתני משמה של אותה צדקת. אמר לה הקדוש ברוך הוא צא, לשעבר היית בשמה של נקבה בסופה של תבה, אבל עכשיו הריני נותנך בשמו של זכר בראשה של תבה, הדא הוא דכתיב (במדבר יג, טז): ויקרא משה להושע בן נון יהושע. (דברים ו, ד): שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, אם את עושה דל"ת רי"ש, אתה מחריב את כל העולם כלו. (שמות לד, יד): כי לא תשתחוה לאל אחר, אם אתה עושה רי"ש דל"ת, נמצא את מחריב את כל העולם כלו. (ויקרא כב, לב): ולא יחללו את שם קדשי, אם אתה עושה חי"ת ה"א נמצא מחריב את העולם כלו. (תהלים קנ, ו): כל הנשמה תהלל יה הללויה, אם אתה עושה ה"א חי"ת אתה מחריב את העולם. (ירמיה ה, יב): כחשו בה', אם אתה עושה בי"ת כ"ף מחריב את העולם. (הושע ה, ז): בה' בגדו, אם אתה עושה בי"ת כ"ף, אתה מחריב את כל העולם. (שמואל א ב, ב): אין קדוש כה', אם אתה עושה כ"ף בי"ת אתה מחריב את העולם. (שמואל א ב, ב): כי אין בלתך, אמר רב אבא בר כהנא כלה בלה ואת לית בלה, כי אין בלתך, אין לבלותך.
רבי יהודה בר רבי סימון פתר קרא בתלמידי חכמים, כתוב אחד אומר (שיר השירים ה, יא): שחרות כעורב, וכתוב אחד אומר (שיר השירים ה, טו): מראהו כלבנון בחור כארזים, וכתיב (נחום ב, ה): מראיהן כלפידים כברקים ירוצצו, אלא אלו בני תורה שהן נראין כעורים ושחורים בעולם הזה אבל לעתיד לבוא מראיהן כלפידים. רבי שמואל בר יצחק פתר קריא בפרשיותיה של תורה, אף על פי שנראות כאלו הן כעורות ושחורות לאמרן ברבים, כגון הלכות זיבה ונגעים נדה ויולדת, אמר הקדוש ברוך הוא הרי הן ערבות עלי, שנאמר (מלאכי ג, ד): וערבה לה' מנחת יהודה וירושלם וגו', תדע לך שהוא כן שהרי פרשת זב וזבה לא נאמרו כאחת אלא זו בפני עצמה וזו בפני עצמה (ויקרא טו, ב): איש איש כי יהיה זב מבשרו (ויקרא טו, כה): ואשה כי יזוב זוב דמה וגו'.
רבי כהן פתח (קהלת י, יח): בעצלתים ימך המקרה וגו', על ידי שנתעצלו ישראל מלחנות במחלקת לפני הר סיני, ימך המקרה (שמות יט, כ): וירד ה' על הר סיני, (תהלים יח, י): ויט שמים וירד, (קהלת י, יח): ובשפלות ידים, על ידי שנשתפלו ישראל מלחנות במחלקת (קהלת י, יח): ידלף הבית (שופטים ה, ד): גם עבים נטפו מים. דבר אחר, בעצלתים ימך המקרה, על ידי שנתעצלו ישראל מלעשות תשובה בימי ירמיה, ימך המקרה (ישעיה כב, ח): ויגל את מסך יהודה, גלי דכסי. ובשפלות ידים, על ידי שנשתפלו מלעשות תשובה בימי ירמיה, ידלף הבית (עמוס ו, יא): כי הנה ה' מצוה והכה את הבית הגדול רסיסים והבית הקטן בקעים, מה הדין רסיסה אית מינה אליסים, והדין בקיעה לית מינה אליסין לא דמו להדדי. דבר אחר, בעצלתים ימך המקרה, על ידי שהאדם הזה מתעצל לכסות את ראשו כראוי, ימך המקרה, הרי הוא נעשה ראומטיקוס, ובשפלות ידים, על ידי שהאדם הזה משתפל לקנח גופו כראוי יעלה גופו חטטין. רבי אבהו פתר קריא באשה, על ידי שהאשה זו מתעצלת מלכסות את עצמה כראוי, ימך המקרה, הדא הוא דכתיב (ויקרא כ, יח): וגלה את ערותה את מקרה הערה והיא גלתה את מקור דמיה, ובשפלות ידים, על ידי שהאשה הזו משתפלת מלבדק עצמה בעונתה, ידלף הבית, הרי היא מתרבה בדמים, הדא הוא דכתיב (ויקרא טו, כה): ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים, טביתא אמתא דרבן גמליאל היתה בודקת בחביות, כיון שהרגישה ישבה לה, אמר לה הא קהיתין, אמרה ליה, לא, כיון דאיתבונן אמר ווי דהא אזיל חמרא, אמרה לו על כל חבית וחבית הייתי בודקת ולא הרגשתי אלא בזו, אמר לה תתיהב ליך נפשך היך כמה דיהבת לנפשי.
דבר אחר, ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים, זה שאמר הכתוב (דברי הימים ב טו, ג): וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת וללא כהן מורה וללא תורה, ומי נתנבא הפסוק הזה, עזריה בן עודד הנביא אמר, עתידין ימים לבוא לישראל ללא אלהי אמת, שאין מדת הדין נעשה בעולם. וללא כהן מורה, שהכהנה גדולה עתידה לבטל. וללא תורה, שעתידין סנהדרין לבטל. כיון ששמעו אותו הדור כן רפו ידיהן, יצתה בת קול ואמרה (ישעיה לה, ג): חזקו ידים רפות. רבי יודן ורבי פנחס, רבי יודן אמר חזקו ידים רפות, ידים שהן נראין כאלו רפות. (ישעיה לה, ג): וברכים כשלות אמצו, שהן נראות כאלו כושלות. רבי פנחס אמר חזקו ידים רפות, שרפיתם עצמכם במעשיכם הרעים. וברכים כשלות אמצו, שכשלתם במעשיכם הרעים. (ישעיה לה, ד): אמרו לנמהרי לב, רבי הושעיא רבה אמר למפגרי לבא, שנאמר (נחום ב, ז): ימהרו חומתה. רבי יהושע בן לוי אמר כגון אלו שהן דוחקין את הקץ, שנאמר (בראשית כד, יח): ותמהר ותרד כדה. (ישעיה לה, ד): חזקו אל תיראו, לפי שהיו ישראל אומרים (תהלים מב, ד): היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה באמר אלי כל היום איה אלהיך, יצתה בת קול ואמרה להן (ישעיה לה, ד): הנה אלהיכם נקם יבוא, מי שהוא עתיד לשלם גמולן של אמות העולם (ישעיה לה, ד): גמול אלהים הוא יבוא וישעכם. וימים רבים לישראל, וכי ימים רבים היו, אלא על ידי שהיו ימים של צער היה קורא אותן רבים, דכותה (מלכים א יח, א): ויהי ימים רבים ודבר ה' היה אל אליהו בשנה השלישית לאמר, רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי יוחנן שלשה חדשים בראשונה ושלשה חדשים באחרונה ושנים עשר באמצע, הרי שמונה עשר חדשים, וכי ימים רבים היו, אלא ימים של צער, לפיכך הוא קורא אותן רבים, ודכותה (שמות ב, כג): ויהי בימים הרבים ההם, וכי רבים היו אלא על ידי שהיו ימים של צער, ודכותה (אסתר א, ד): שמונים ומאת יום, וכי רבים היו, אלא על ידי שהיו וכו', והדין פסוקא ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים, תני רבי חייא ימים שנים, רבים שלשה, מכאן ואילך אין זו נדה אלא דוה. והנדה בנדתה אין כתיב כאן אלא (ויקרא טו, לג): והדוה בנדתה. אמר רבי שמלאי צער גדול נתן הקדוש ברוך הוא לאשה זו, שמאחר שמשמרת ימי זיבה יושבת ומשמרת שבעת ימי נדה, והתורה קורא אותה נדה, והדוה בזיבתה אין כתיב כאן אלא והדוה בנדתה. רבי יוחנן בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר ומה אם האשה הזו על ידי שפרשה שנים שלשה ימים התורה קורא אותה נדה, אנו שפרשנו מבית חיינו ומבית קדשנו ותפארתנו כמה ימים וכמה שנים, כמה קיצים וכמה עבורים, על אחת כמה וכמה.
דבר אחר, ואשה כי יזוב זוב דמה, מי קים מצות זיבה יכניהו בן יהויקים, אמרו כיון שעלה נבוכדנצר להחריב את ירושלים עלה וישב לו בדפני של אנטוכיא, ירדה סנהדרי גדולה לקראתו אמרו לו הגיע זמנו של בית זה ליחרב, אמר להם לאו, אלא יהויקים מרד בי תנוהו לי ואלך, באו אצלו ואמרו לו ליהויקים נבוכדנצר בעי לך, אמר להן כך עושין, דוחין נפש מפני נפש, דוחין נפשי ומקים נפשיכון, כתיב (דברים כג, טז): לא תסגיר עבד אל אדוניו, אמרו לו לא כך עשתה זקנתך לשבע בן בכרי, כיון שלא שמע להם עמדו ונטלוהו ושלשלוהו לו. וכיצד שלשלוהו, רבי אליעזר ורבי שמעון, רבי אליעזר בן רבי נתן אומר חי שלשלו אותו, כמה דאת אמר (יחזקאל יט, ט): ויתנהו בסוגר בחחים, בחיים כתיב. רבי שמעון אומר מת שלשלו אותו לו, כמה דאת אמר (יחזקאל יט, ט): למען לא ישמע קולו עוד. אמר רבי יהושע בן לוי אני מקים דברי שניהם, חי שלשלו אותו אלא שהיה מפנק ומת בידם. מה עשה לו נבוכדנצר, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר נטלו והחזירוהו בכל ערי יהודה, וישב עליו בפרדימוס והרגו, וקרע את החמור והכניסוהו לתוכו, הדא הוא דכתיב (ירמיה כב, יט): קבורת חמור יקבר. רבי נחמיה אומר נטלו והחזירו בכל ערי ישראל והרגו והיה מחתך ממנו כזיתים ומשליך לכלבים, הדא הוא דכתיב: קבורת חמור יקבר, היכן היא קבורת חמור לא במעי הכלב, הוא שהנביא מקנתר עליו ואומר (מלכים ב כד, ה): ויתר דברי יהויקים וכל אשר עשה, רבי יוחנן אמר תלתא אמוראין חד אמר שהיה לבוש כלאים, וחד אמר שמשך לו ערלה, וחד אמר שנמצאת כתובת קעקע חקוקה על בשרו. רבי יוחנן אמר על ידי שבא על אמו ועל כלתו ועל אשת אביו, דאמר רבי יוחנן כללו של דבר בפתח שיצא בו נכנס. רבי יהושע בן לוי אמר על שהושיב בירניות בירושלים, מהו בירניות, ביירן ציירן, שהיה הורג את בעליהן ומענה את נשיהם ומכניס ממונם לטמיון, הדא הוא דכתיב (יחזקאל יט, ז): וידע אלמנותיו. כיון שהרגו נבוכדנצר המליך את יכניה בנו תחתיו וירד לו לבבל, יצאו כל בני בבל לקלסו, אמרו לו מה עשית, אמר להם יהויקים מרד בי והרגתיו והמלכתי יכניה בנו תחתיו, אמרו לו מתלא אמר גור טב מכלב ביש לא תרבי, גור ביש מכלב ביש על אחת כמה וכמה. מיד שמע להם ועלה וישב בדפני של אנטוכיא, ירדו סנהדרי גדולה לקראתו ואמרו לו הגיע זמנו של בית זה ליחרב, אמר להם לא, אלא אותו שהמלכתי תנוהו לי ואני הולך לי. אזלין אמרין ליכניה נבוכדנצר בעי לך, מה עשה עמד וכנס כל מפתחות בית המקדש ועלה לראש הגג ואמר רבונו של עולם הואיל ולא זכינו להיות גזברין לפניך, עד עכשיו היינו בעלי בתים נאמנים לפניך, מכאן ואילך הרי מפתחותיך לפניך. תרין אמוראין חד אמר כמין יד של אש ירדה ונטלתן ממנו, וחד אמר משעה שזרקן עוד לא ירדו. מה היו בחוריהן של ישראל עושין, היו עולין לראש גגותיהן ונופלים מתים, הדא הוא דכתיב (ישעיה כב, א): משא גיא חזיון מה לך אפוא כי עלית כלך לגגות. מה עשה נבוכדנצר, נטלו וחבשו בבית האסורים, וכל מי שהיה נחבש בימיו לא היה יוצא משם לעולם, על שום (ישעיה יד, יז): אסיריו לא פתח ביתה. גלה יהויכין וגלתה סנהדרי גדולה עמו, הדא הוא דכתיב (ירמיה כב, כח): העצב נבזה נפוץ, רבי אבא בר כהנא אמר כעצם הזה של מח שבשעה שאתה מנפצו אינו יפה למאומה כו', עד שאלתיאל שאל הקדוש ברוך הוא לבית דין של מעלה והתירו לו את נדרו, באותה שעה ישבה סנהדרי גדולה על דעתה ואמרו בימינו מלכות בית דוד פוסקת, אותו שכתוב בו (תהלים פט, לז): וכסאו כשמש נגדי, מה נעשה נלך ונפיס לגדלת, וגדלת למלכה, ומלכה למלך. הלכו ופיסו לגדלת, וגדלת למלכה, ומלכה למלך. מה היה שם אשתו של נבוכדנצר, רב הונא אמר שמירם שמה, רבי אבין אמר שמירמות שמה, ורבנן אמרין שמירעם שמה, על ידי שנולדה ברעם. כיון שבא נבוכדנצר להזקק לה אמרה לו את מלך ויכניה אינו מלך, אתה מבקש תפקידך ויכניה אינו מבקש תפקידו, מיד גזר ונתנו לו אשתו, וכיצד שלשלוה לו, רבי שבתי אמר דרך קנקלין שלשלוה לו, ורבנן אמרי פתחו המעזיבה ושלשלוה לו, כיון שבא להזקק לה אמרה כשושנה אדמה ראיתי, פרש ממנה, מיד הלכה וספרה וטהרה וטבלה, אמר לו הקדוש ברוך הוא בירושלים לא קימתם מצות זיבה ועתה אתם מקימים, שנאמר (זכריה ט, יא): גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור, נזכרתם אותו הדם שבסיני בשביל כן שלחתי אסיריך, אמר רבי שבתי לא זז משם עד שמחל לו הקדוש ברוך הוא על כל עונותיו, על אותה שעה אמר (שיר השירים ד, ז): כלך יפה רעיתי ומום אין בך, יצתה בת קול ואמרה להם (ירמיה ג, כב): שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם.