כמעשה ארץ מצרים (ויקרא יח, ג), הדא הוא דכתיב (שיר השירים ב, ב): כשושנה בין החוחים, רבי יצחק פתר קרא ברבקה, שנאמר (בראשית כה, כ): ויהי יצחק בן ארבעים שנה, אם ללמד שהיא מפדן ארם, מה תלמוד לומר אחות לבן הארמי, אלא אביה רמאי ואנשי מקומה רמאין, וצדקת הזו יוצאת מבנתים, למה היא דומה לשושנה בין החוחים. רבי פנחס בשם רבי סימון אמר כתיב (בראשית כח, ה): וישלח יצחק את יעקב וילך וגו', כללן כלן ברמאות.
רבי אלעזר פתר קרא בגאלת מצרים, מה שושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים היא קשה על בעלה ללקטה, כך היתה גאלתן של ישראל קשה לפני הקדוש ברוך הוא לגאל, הדא הוא דכתיב (דברים ד, לד): או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי וגו'. אלו ואלו ערלים, אלו מגדלי בלורית ואלו מגדלי בלורית, אלו לובשי כלאים ואלו לובשי כלאים, אם כן לא היתה נותנת מדת הדין לישראל שיגאלו ממצרים לעולם. אמר רבי שמואל בר נחמני אלולי שאסר הקדוש ברוך הוא עצמו בשבועה לא נגאלו ישראל לעולם, הדא הוא דכתיב (שמות ו, ו): לכן אמר לבני ישראל אני ה', ואין לכן אלא שבועה, כמה דאת אמר (שמואל א ג, יד): ולכן נשבעתי לבית עלי. אמר רבי ברכיה (תהלים עז, טז): גאלת בזרוע עמך, בטרוניא, אמר רבי יודן מלבוא לקחת לו גוי מקרב גוי ועד (דברים ד, לד): מוראים גדלים שבעים ושתים אותיות הן, ואם יאמר לך אדם שבעים וחמשה אמר לו הוצא מהן גוי השני שאינו עולה מן המנין. אמר רבי אבין בשמו גואלן, ששמו של הקדוש ברוך הוא שבעים ושתים אותיות.
רבי עזריה בשם רבי יהודה ברבי סימון אומר, משל למלך שהיה לו פרדס נטוע שורה של תאנים ושל גפנים ושל רמונים ושל תפוחים, ומסר לאריס והלך לו, לאחר ימים בא המלך והציץ בפרדס לידע מה עשה, ומצאו מלא חוחין ודרדרין, הביא קצצים לקצו, והציץ באותן החוחין וראה בו שושנה אחת של ורד, נטלה והריח בה ושבת נפשו עליה, אמר המלך בשביל שושנה זו ינצל כל הפרדס. כך כל העולם כלו לא נברא אלא בשביל תורה, לאחר עשרים וששה דורות הציץ הקדוש ברוך הוא בעולמו לידע מה עשה, ומצא מלא מים במים, דור אנוש מים במים, דור המבול מים במים, דור הפלגה מים במים, והביא קצצים לקוצצו, שנאמר (תהלים כט, י): ה' למבול ישב וגו', ראה בו שושנה אחת של ורד, אלו ישראל, ונטלה והריחה, בשעה שנתן להם עשרת הדברות, ושבת נפשו עליו, בשעה שאמרו (שמות כד, ז): נעשה ונשמע. אמר הקדוש ברוך הוא בשביל שושנה זו ינצל הפרדס, בזכות תורה וישראל ינצל העולם.
רב חנן דצפורי פתר קריא בגמילות חסדים, בנהג שבעולם עשרה בני אדם נכנסין לבית האבל ואין אחד מהם יכול לפתח את פיו ולברך ברכת אבלים, ואחד מהם פותח פיו ומברך, דומה כשושנה בין החוחים. בנהג שבעולם עשרה בני אדם נכנסין לבית הכנסת ואין אחד מהם יכול לפרס על שמע ולעבר לפני התבה, ואחד מהם יודע, דומה כשושנה בין החוחים. רבי אלעזר אזל לחד אתר אמרו ליה פרס על שמע, אמר להן לינא חכם עבר לפני התבה. אמר להן לינא חכם, אמרין דין הוא רבי אלעזר, דין הוא דאתון מתגלגלין ביה, על מגן צווחין ליה רבי. נתכרכמו פניו והלך לו אצל רבי עקיבא רבו, אמר ליה למה פניך חולניות, תני ליה עובדא. אמר ליה צבי מרי דיליף, אמר ליה אין, אלפיה. לבתר יומין אזל לההוא אתרא, אמרו ליה פרס על שמע, פרס. עבר לפני התבה, עבר. אמרין אתחסם רבי אלעזר, וקורין ליה רבי אלעזר חסמא. רבי יונה הוה מליף לתלמידוי ברכת אבלים, אמר יהוון גברין בכל מלה.
רבי חנינא בריה דרבי אבא פתר קריא במלכיות, מה שושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים רוח צפונית יוצאת ומטה אותה כלפי דרום והחוח עוקצה, רוח דרומית יוצאה ומטה אותה כלפי צפון והחוח עוקצה, ואף על פי כן לבה מכון כלפי מעלה, כך הן ישראל אף על פי שהן נגבין אונניות ואנגריות, לבן מכוון כלפי אביהם שבשמים, מאי טעמא (שמות כה, טו): עיני תמיד אל ה' כי הוא יוציא מרשת רגלי. רבי איבו פתר קריא בגאלת מחר, מה שושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים היא קשה על בעלה ללוקטה, ומה הן עושין מביאין את האור והן שורפין חוץ לה ואחר כך לוקטין אותה, כך (איכה א, יז): צוה ה' ליעקב סביביו צריו, כגון חלמיש לנוה, יריחו לנערן, סוסיתא לטבריא, גסטרא לחיפא, לד לאונו, הדא הוא דכתיב (יחזקאל ה, ה): זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה, למחר כשיגיע הקץ מה הקדוש ברוך הוא עושה מביא את האור ושורף חוץ לה, הדא הוא דכתיב (ישעיה לג, יב): והיו עמים משרפות שיד, ומה כתיב בהו (דברים לב, יב): ה' בדד ינחנו.
אמר רבי אבין, מה שושנה זו יוצאה עליה שרב, הרי היא כמושה, יצא טל, הרי היא מפרחת. כך כל זמן שצלו של עשו קים, כביכול ישראל נראין כאלו הם כמושין בעולם הזה, אבל לעתיד לבוא יעבר צלו של עשו וישראל מרטיבין והולכים, הדא הוא דכתיב (הושע יד, ו): אהיה כטל לישראל. מה שושנה זו אינה בטלה אלא על גב ריחה, כך ישראל אינן בטלין אלא על גב מצוות ומעשים טובים. מה שושנה זו אינה אלא לריח, כך לא נבראו צדיקים אלא לגאלתן של ישראל. מה שושנה זו עולה על שלחנן של מלכים תחלה וסוף, כך ישראל הן הן לעולם הזה והן הן לעולם הבא. מה שושנה זו נכרת בין העשבים, כך הן ישראל נכרים בין האמות, שנאמר (ישעיה סא, ט): כל ראיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'. מה שושנה זו מתקנת לשבתות וימים טובים, כך ישראל מתקנין לגאלת מחר.
אמר רבי ברכיה, אמר הקדוש ברוך הוא למשה לך אמר להם לישראל כשהייתם במצרים הייתם דומים לשושנה בין החוחים, עכשיו שאתם נכנסין לארץ כנען, היו דומין לשושנה בין החוחים, ותנו דעתכם שלא תעשו לא כמעשה אלו ולא כמעשה אלו, הדא הוא דכתיב (ויקרא יח, ג): כמעשה ארץ מצרים. רבי יצחק פתר קריא בבן אדם שיש לו שתי בנות מאם אחת, שתיהן מאב אחד, שתיהן משפיר אחד, כמה דאת אמר (בראשית י, ו): ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען. אמר רבי חנינא משל למלך שהיה לו בת יחידה והשרה אותה במבוי אחד ונמצאו כלן בעלי זנות ובעלי כשפים, אמר לה בתי תני דעתך שלא תעשי לא כמעשה אלו ולא כמעשה אלו. כך כשהיו ישראל במצרים היו מצרים בעלי זנות, שנאמר (יחזקאל כג, כ): אשר בשר חמורים בשרם, וכשנכנסו לארץ כנען היו כנענים בעלי זנות ובעלי כשפים, שנאמר (נחום ג, ד): מרב זנוני זונה טובת חן בעלת כשפים, אמר להן הקדוש ברוך הוא בני הזהרו שלא תעשו לא כמעשה אלו ולא כמעשה אלו, הדא הוא דכתיב: כמעשה ארץ מצרים.
ועתה לא ראו אור (איוב לז, כא), תנא הרואה החמה בתקופתה, לבנה בכדורה, כוכבים במסלותם, מזלות כסדרן, אומר ברוך עושה מעשה בראשית, אמר רב הונא הדא דאת אמר בימות הגשמים, ובלבד לאחר שלשה ימים. ועתה לא ראו אור, רבי ברכיה ורבי ירמיה בריה דרבי חיא בר אבא אמר דרש רבי לוי בר סיסי בנהרדעא (שמות כד, י): ויראו את אלהי ישראל, זה עד שלא נגאלו, אבל משנגאלו היכן היתה דרכה של לבנה לנתן שם היתה נתונה. אמר רבי ברכיה מעשה לבנת הספיר אין כתיב כאן אלא (שמות כד, י): כמעשה, היא וכל ארגליא שלה נתנה, היא והסל והמגרפה שלה נתנה. בר קפרא אמר עד שלא נגאלו ישראל ממצרים היתה רשומה ברקיע, משנגאלו עוד לא נראתה ברקיע, מאי טעמא (שמות כד, י): וכעצם השמים לטהר, כך אינון נקיין מן עננין.
תני רבי ישמעאל (ויקרא יח, ג): כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען לא תעשו וגו', ואם לאו (ויקרא יח, ד): אני ה' אלהיכם. תני רבי חיא למה אני ה' כתיב שני פעמים, אני הוא שפרעתי מדור המבול ומסדום וממצרים, אני עתיד לפרע ממי שהוא עושה כמעשיהם, דור המבול נמחו מן העולם על ידי שהיו שטופין בזנות. אמר רבי שמלאי כל מקום שאתה מוצא זנות אנדרלמוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים. רב הונא בשם רבי יוסי אמר דור המבול לא נמחו מן העולם אלא על ידי שכתבו גומסיות לזכר ולנקבה. רבי עזריה בשם רבי יהודה ברבי סימון ורבי יהושע בן לוי בשם בר קפרא, מצינו שעל הכל הקדוש ברוך הוא מאריך רוחו חוץ מן הזנות בלבד, ואית ליה קרין סגיין, שנאמר (בראשית ו, א ז): ויהי כי החל האדם, ויראו בני האלהים את בנות האדם, וירא ה' כי רבה רעת האדם, ויאמר ה' אמחה את האדם. סדומיים רבי יהשע בן לוי בשם בר קפרא אמר כל אותו הלילה היה לוט עומד ומדבר עליהם סניגוריא, כיון שבאו ואמרו לו (בראשית יט, ה): איה האנשים ונדעה אתם בתשמיש, מיד (בראשית יט, יב): ויאמרו האנשים אל לוט עד מי לך פה, עד כאן היה לך פתחון פה ללמד עליהם סניגוריא, אלא (בראשית יט, יב יג): חתן בניך ובנתיך, כי משחתים אנחנו. (ויקרא יח, ד): אני ה', אני הוא שנפרעתי משמשון ומאמנון ומזמרי, ועתיד אני לפרע ממי שיעשה כמעשיהם, אני הוא ששלמתי ליוסף ליעל ולפלטי בן ליש, אני עתיד לשלם שכר למי שעושה כמעשיהם. יוסף מנין, אמר רבי שמעון בן גמליאל יוסף משלו נתנו לו, פיו שלא נשק בעברה (בראשית מא, מ): על פיך ישק כל עמי, צוארו שלא הרכינו לעברה (בראשית מא, מב): וישם רבד הזהב על צוארו, ידיו שלא משמשו בעברה, (בראשית מא, מב): ויסר פרעה את טבעתו. גופו שלא נגע בעברה (בראשית מא, מב): וילבש אתו בגדי שש. רגליו שלא הלכו בעברה, (בראשית מא, מג): וירכב אתו במרכבת המשנה. מחשבה שלא חשבה, תבוא ותקרא חכמה, (בראשית מא, מג): ויקראו לפניו אברך.
שלשה הם שברחו מן העברה ושתף הקדוש ברוך הוא שמו עמהם, ואלו הן: יוסף ויעל ופלטי. יוסף מנין, שנאמר (תהלים פא, ו): עדות ביהוסף שמו, מהו ביהוסף יה מעיד עליו שלא נגע באשת פוטיפר. יעל מנין, שנאמר (שופטים ד, יח): ותצא יעל לקראת סיסרא ותכסהו בשמיכה, מהו בשמיכה, רבנן דהכא אמרי בסודרא, ורבנן דתמן אמרי במשיכלא, אמר ריש לקיש חזרנו על כל המקרא ולא מצינו כלי ששמו שמיכה, ומה שמיכה, שמי כה, שמי מעיד עליה שלא נגע בה אותו רשע. פלטי מנין כתוב אחד אומר (שמואל א כה, מד): ושאול נתן את מיכל בתו [אשת דוד] לפלטי, וכתוב אחד אומר (שמואל ב ג, טו): פלטיאל, קרי ליה פלטי וקרי ליה פלטיאל, מי נסיב פלטי ומי יהיב פלטיאל, אלא מעיד אני עליו שלא נגע באשת דוד.
אמר רבי יוסי שלשה הן שתקף יצרן עליהם ונשבעו לו, יוסף דוד ובועז. יוסף מנין, שנאמר (בראשית לט, ט): ואיך אעשה הרעה הגדלה, רב הונא בשם רבי אידי אמר כלום המקרא חסר, וחטאתי לה' אין כתיב כאן אלא לאלהים, נשבע ליצרו ואמר לאלהים אני חוטא ואיני עושה הרעה הגדולה. דוד מנין, שנאמר (שמואל א כו, י): ויאמר דוד חי ה' כי אם ה' יגפנו, למי נשבע, רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, רבי יוחנן אמר ליצרו נשבע, וריש לקיש אמר לאבישי נשבע, אמר לו חי ה' אם תגע בו אני מערב דמך בדמו, הדא הוא דכתיב (שמואל א כו, ט): ויאמר דוד אל אבישי אל תשחיתהו. בעז מנין, שנאמר (רות ג, יג): חי ה' שכבי עד הבקר, רבי יודן ורבי חמא, רבי יודן אומר כל אותו הלילה היה יצרו מפתהו בדברים ואומר לו את פנוי והיא פנויה, אתה מבקש אשה והיא מבקשת איש, ליצר הרע נשבע חי ה', ולאשה אמר שכבי עד הבקר. אמר רבי חנינא (משלי כד, ה): גבר חכם, זה בועז. (משלי כד, ה): ואיש דעת מאמץ כח, שגבר על יצרו בשבועה.
דבר אחר, (ויקרא יח, ג): כמעשה ארץ מצרים, הדא הוא דכתיב (איוב כד, טו): ועין נאף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין וסתר פנים ישים, אמר ריש לקיש שלא תאמר שכל מי שהוא בגופו נקרא נואף, נואף בעיניו נקרא נואף, שנאמר: ועין נאף, והנואף הזה יושב ומשמר אימתי נשף בא אימתי ערב בא, שנאמר (משלי ז, ט): בנשף בערב יום, והוא אינו יודע שיושב בסתרו של עולם, זה הקדוש ברוך הוא צר כל קטורין שלו בדמותו בשביל לפרסמו, הוא שאיוב אומר (איוב י, ג): הטוב לך כי תעשק, זה זן ומפרנס והוא צר כל קטורין שלו בדמות אחר, אלא (איוב י, ג): כי תמאס יגיע כפיך, ומאחר שאתה יגע בו כל ארבעים יום אתה חוזר ומקלקלו, אלא (איוב י, ג): ועל עצת רשעים הופעת, כך הוא כבודך לעמד בין נואף לנואפת. אמר לו הקדוש ברוך הוא איוב ראוי אתה לפיס אלא יהי אומר כאשר אמרת (איוב י, ד): העיני בשר לך, אלא אמר הקדוש ברוך הוא הריני צר כל קטורין שלו בדמות אביו בשביל לפרסמו. אמר רבי לוי משל לתלמידו של יוצר שגנב ביצת יוצרים ועמד רבו על גנבתו, מה עשה עמד ועשאו כלי ותלו בפניו, וכל כך למה להודיע שעמד רבו על גנבתו, אמר הקדוש ברוך הוא הריני צר כל קטורין שלו בדמותו בשביל לפרסמו. רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי לוי בן פרטא כתיב (דברים לב, יח): צור ילדך תשי, התשתם כחו של יוצר. משל לציר שהיה יושב וצר איקונין של מלך, משהוא גומרה באו ואמרו לו נתחלף המלך, מיד תשו ידיו של יוצר, אמר של מי אצור של ראשון או של שני, כך כל ארבעים יום הקדוש ברוך הוא עוסק בצורת הולד ולסוף ארבעים יום היא הולכת ומקלקלת עם אחר, מיד רפו ידיו של יוצר, אמר של מי אצור של ראשון או של שני, הוי: צור ילדך תשי, התשת כחו של יוצר. יו"ד זעירא ולית בקריה כותה, אמר רבי יצחק מצינו כל עוברי עברות הגונב נהנה והנגנב מפסיד, הגוזל נהנה והנגזל מפסיד, ברם הכא שניהם נהנין מי מפסיד הקדוש ברוך הוא, הוא מאבד סמניו.
רבי מנשיה בר בריה דרבי יהושע בן לוי אמר, מצינו שכל מי שרואה דבר ערוה ואינו זן עיניו ממנה זוכה להקביל פני השכינה, מאי טעמא (ישעיה לג, טו): ועצם עיניו מראות ברע, מה כתיב בתריה (ישעיה לג, יז): מלך ביפיו תחזינה עיניך תראינה ארץ מרחקים.