קדשים תהיו (ויקרא יט, ב), הדא הוא דכתיב (ישעיה ה, טז): ויגבה ה' צבאות במשפט, תניא אמר רבי שמעון בן יוחאי אימתי שמו של הקדוש ברוך הוא מתגדל בעולמו, בשעה שעושה מדת הדין ברשעים, ואית ליה קרין סגיין (יחזקאל לח, כג): והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה'. וכתיב (תהלים ט, יז): נודע ה' משפט עשה. (ירמיה טז, כא): בפעם הזאת אודיעם את ידי ואת גבורתי. (מיכה ו, ה): למען דעת צדקות ה', והדין, ויגבה ה' צבאות במשפט.
רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר, הדא הוא דכתיב (תהלים צב, ט): ואתה מרום לעלם ה', לעולם ידך בעליונה. בנהג שבעולם מלך בשר ודם יושב בדין, בזמן שהוא נותן דימוס, כל העם מקלסין אותו, ובזמן שהוא נותן ספיקלא, אין כל בריה מקלסת אותו, מפני שהם יודעין שיש שטף בדינו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא בין במדת הטוב, בין במדת פרעניות ואתה מרום לעולם ה', לעולם ידך בעליונה. רב הונא בשם רב אחא אמר, כתיב (תהלים קא, א): לדוד מזמור חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה, אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, אם חסד אתה עושה עמי אשירה, בין כך ובין כך לה' אזמרה, אמר רבי תנחום ברבי יודן, כתיב (תהלים נו, יא): באלהים אהלל דבר בה' אהלל דבר, בין כך ובין כך אהלל דברו. ורבנן אמרי, כתיב (תהלים קטז, ג ד): צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא, (תהלים קטז, יג): כוס ישועות אשא, בין כך ובין כך ובשם ה' אקרא. אמר רבי יודן בן רבי פיליא הוא שאיוב אומר (איוב א, כא): ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מברך, בין שנתן ברחמים נתן, בין שנטל ברחמים נטל, ולא עוד אלא כשנתן לא נמלך בבריה וכשנטל נמלך בבית דין. אמר רבי אלעזר בכל מקום שאתה מוצא וה', הוא ובית דינו, בנין אב שבכלן (מלכים א כב, כג): וה' דבר עליך רעה, אמר רבי יודן כתיב: ואתה מרום, רוממות אתה נוהג בעולמך, נתת כהנה לאהרן לעולם (במדבר יח, יט): ברית מלח הוא, נתת מלכות לדוד לעולם, שנאמר (דברי הימים ב יג, ה): הלא לכם לדעת כי ה' אלהי ישראל נתן ממלכה. נתת קדשה לישראל לעולם, שנאמר: קדשים תהיו.
דבר אחר, קדשים תהיו, הדא הוא דכתיב (תהלים כ, ג): ישלח עזרך מקדש, רבי ברכיה בשם רבי סימון אמר, מעשה בקרתני באבא יוסי איש ציתור שהיה יושב ושונה על פתח מעין, אתגלי עלוי ההוא רוחא דהוה שרי תמן, אמר ליה אתון ידעין כמה שנין אנא שרי הכא ואתין ונפקין אתון ונשיכון ברמשא ובטיהרא ולית אתון מתנזקין, וכדון תהוון ידעין דהא רוח ביש בעי מישרא הכא והא מזיק בריתא, אמר ליה ומה נעביד, אמר ליה אזיל ואסהיד בבני מתא ואמר להון מאן דאית ליה מכוש מאן דאית ליה פס מאן דאית ליה מגרופי, יפקון הכא למחר עם מצמחיה דיומא ויהון מסתכלין על אפי מיא, וכד אינון חמיין ערבוביא דמיא יהון מקשין בפרזליא ואמרין דידן נצח ולא יפקון מן הכא עד זמן דיחמון חרדה דדמא על אפי מיא. אזל ואסהיד בבני קרתא ואמר להון מאן דהוה ליה מכוש מאן דהוה ליה פס מאן דהוה ליה מגרופי, נפקון למחר לתמן עם מצמחיה דיומא ויהון מסתכלין כלפי מיא, כיון דחמו ערבוביא במיא הוון מקשין בפרזליא ואמרו דידן נצח דידן נצח, ולא עלון מן תמן עד זמן דחמון כמין חרדא דדמא על אפי מיא, והרי דברים קל וחמר ומה אם הרוחות שלא נבראו לשום סיוע צריכין סיוע, אנו שנבראנו לסיוע על אחת כמה וכמה, הוי: ישלח עזרך מקדש.
דבר אחר, ישלח עזרך מקדש, אמר רבי לוי, כל טובות וברכות ונחמות שהקדוש ברוך הוא עתיד לתן לישראל אינן אלא מציון, ישועה מציון, שנאמר (תהלים יד, ז): מי יתן מציון ישועת ישראל. עז מציון, שנאמר (תהלים קי, ב): מטה עזך ישלח ה' מציון. ברכה מציון, שנאמר (תהלים קלד, ג): יברכך ה' מציון. שופר מציון, שנאמר (יואל ב, א): תקעו שופר בציון, טל וברכה וחיים מציון, שנאמר (תהלים קלג, ג): כטל חרמון שירד על הררי ציון כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם. תורה מציון, שנאמר (ישעיה ב, ג): כי מציון תצא תורה. עזרה וסיוע מציון, שנאמר (תהלים כ, ב): ישלח עזרך מקדש, מקדוש מעשים שיש בידך, (תהלים כ, ב): ומציון יסעדך מציון מעשים שיש בידך. אמר הקדוש ברוך הוא למשה לך אמר לישראל, בני כשם שאני פרוש כך תהיו פרושים, כשם שאני קדוש כך תהיו קדושים, הדא הוא דכתיב: קדושים תהיו.
תני רבי חיא פרשה זו נאמרה בהקהל, מפני שרב גופי תורה תלוין בה, רבי לוי אמר מפני שעשרת הדברות כלולין בתוכה, (שמות כ, ב): אנכי ה' אלהיך, וכתיב הכא (ויקרא יט, ב): אני ה' אלהיכם. (שמות כ, ג): לא יהיה לך, וכתיב הכא (ויקרא יט, ד): ואלהי מסכה לא תעשו לכם. (שמות כ, ז): לא תשא, וכתיב הכא (ויקרא יט, יב): ולא תשבעו בשמי. (שמות כ, ח): זכור את יום השבת, וכתיב הכא (ויקרא יט, ג): את שבתתי תשמרו. (שמות כ, יב): כבד את אביך ואת אמך, וכתיב הכא (ויקרא יט, ג): איש אמו ואביו תיראו. (שמות כ, יג): לא תרצח, וכתיב הכא (ויקרא יט, טז): לא תעמד על דם רעך. (שמות כ, יג): לא תנאף, וכתיב הכא (ויקרא כ, י): מות יומת הנאף והנאפת. (שמות כ, יג): לא תגנב, וכתיב הכא (ויקרא יט, יא): לא תגנבו. (שמות כ, יג): לא תענה, וכתיב הכא (ויקרא יט, טז): לא תלך רכיל. (שמות כ, יג): לא תחמד, וכתיב הכא (ויקרא יט, יח): ואהבת לרעך כמוך. רבי יודן בשם רבי שמעון בן יוחאי אמר, שלש פרשיות הכתיב לנו משה רבינו בתורה, וכל אחת ואחת מהן יש בה מששים ששים מצוות, ואלו הן: פרשת פסחים, ופרשת נזיקין, ופרשת קדושים. רבי לוי בשם רבי שילא דכפר תמרתא אמר, משבעים שבעים. אמר רבי תנחומא ולא פליגי, מאן דעבד פרשת פסחים שבעים, כלל עמה פרשת תפלין. מאן דעבד פרשת נזיקין שבעים, כלל עמה פרשת שמטה. ומאן דעבד פרשת קדושים שבעים, כלל עמה פרשת עריות.
אמר רבי יהודה בן פזי, מפני מה נסמכה פרשת עריות לפרשת קדושים, אלא ללמדך שכל מקום שאתה מוצא בו גדר ערוה, אתה מוצא קדשה, ואתיה כהדא דרבי יהודה בן פזי, דאמר כל מי שהוא גודר עצמו מן הערוה נקרא קדוש. רבי יהושע בן לוי מיתי מן שונמית, הדא הוא דכתיב (מלכים ב ד, ט): ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא, אמר רבי יונה הוא קדוש ואין משרתיו קדושים, הדא הוא דכתיב (מלכים ב ד, כז): ויגש גיחזי להדפה, אמר רבי יוסי בר חנינא שהדפה בהוד יפיה, על דדיה. רבי איבון אמר מלמד שלא הביט בה מימיו. ורבנן אמרי שלא ראתה טפת קרי מימיה על סדין שלו. אמתיה דרבי ישמעאל בר רב יצחק אמרה אנא הוינא משמשא למנוי דמרי ולא מן יומוי חמית מלה בישא על מנוי דמרי. אמר רבי יהושע בן לוי מפני מה נסמכה פרשת עריות לפרשת קדושים, אלא ללמדך שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדשה, ואית ליה קריין סגיין, (ויקרא כא, ז): אשה זנה וחללה, (ויקרא כא, ח): וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב. (ויקרא כא, יד טו): אלמנה וגרושה וחללה זנה וגו' ולא יחלל זרעו, והדין: דבר אל כל עדת בני ישראל.
אמר רבי יודן בשם רבי שמואל בר נחמן משל למלך שהיה לו איפקרסין והיה מצוה את עבדו נערה וקפלה וכו'. אמר רבי שמואל בר נחמן, משל לכהן גדול שהיה מהלך בדרך נזדמן לו חלוני אחד, אמר לו אלך עמך, אמר לו בני כהן אני ובדרך טהור אני מהלך ואין דרכי להלוך בין הקברות, אם אתה הולך אתי מוטב, ואם לאו סוף שאני מניחך והולך לי. כך אמר להם משה לישראל (דברים כג, טו): כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך, מהו להצילך, תרין אמוראין, חד אמר להגן עליך (יונה ד, ו): להיות צל על ראשו, וחד אמר לרוקן כל נכסי האמות ולתן לך, כמה דאת אמר (שמות ג, כב): ונצלתם את מצרים, על מנת (דברים כג, טו): והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר, ערות דבור, רבי שמואל בר נחמן אמר זה נבול הפה.
רבי אבין תרתין, רבי אבין אמר משל למלך שהיה לו מרתף של יין והושיב בו המלך שומרים, מהם נזירים ומהם שכורים, לעת ערב בא לתן שכרם, נתן לשכורים שני חלקים ולנזירים חלק אחד, אמרו לו אדוננו המלך לא כלנו שמרנו כאחד, מפני מה אתה נותן לאלו שני חלקים ולנו חלק אחד, אמר להם המלך, אלו שכורים הן ודרכן לשתות יין, ולפיכך אני נותן לאלו שני חלקים ולכם חלק אחד, כך העליונים לפי שאין יצר הרע מצוי בהם קדשה אחת, שנאמר (דניאל ד, יד): ומאמר קדישין שאלתא, אבל התחתונים לפי שהיצר הרע שולט בהם הלואי בשתי קדשות יעמדו, הדא הוא דכתיב: דבר אל כל עדת בני ישראל, וכתיב (ויקרא כ, ז): והתקדשתם והייתם קדשים. רבי אבין אמר אחרי, משל לבני מדינה שעשו שלש עטרות למלך, מה עשה המלך, נתן בראשו אחת, ושתים בראשם של בניו. כך בכל יום ויום העליונים מכתירין להקדוש ברוך הוא שלש קדשות, מה הקדוש ברוך הוא עושה נותן בראשו אחת ושתים בראשן של ישראל, הדא הוא דכתיב: דבר אל כל עדת בני ישראל קדשים תהיו, והתקדשתם והייתם קדשים.
אמר רבי שמעון בן לקיש, שתי פרשיות הכתיב לנו משה בתורה ואנו למדין אותן מפרשת פרעה הרשע. כתוב אחד אומר (דברים כח, יג): והיית רק למעלה, יכול כמוני תלמוד לומר רק, לשון מעוט, גדלתי למעלה מגדלתכם, ואנו למדים אותה מפרעה הרשע, שנאמר (בראשית מא, מ): אתה תהיה על ביתי, יכול כמוני, תלמוד לומר (בראשית מא, מ): רק הכסא אגדל ממך, גדלתי למעלה מגדלתך. והדין: קדשים תהיו, יכול כמוני תלמוד לומר: כי קדוש אני, קדשתי למעלה מקדשתכם. ועוד אנו למדין מפרעה הרשע, שנאמר (בראשית מא, מד): ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה, יכול כמוני, תלמוד לומר אני פרעה, גדלתי למעלה מגדלתך. אמר רבי יהושע בשם רבי לוי, מאני של בשר ודם אתה למד אני של הקדוש ברוך הוא, ומה אני של בשר ודם על ידי שאמר פרעה ליוסף אני פרעה, זכה לכל הכבוד הזה, לכשיבוא אני של הקדוש ברוך הוא (ישעיה מו, ד): ועד זקנה אני הוא, וכתיב (ישעיה מד, ו): כה אמר ה' מלך ישראל וגאלו [ה' צבאות] אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים, על אחת כמה וכמה.