וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל (ויקרא יט, כג), הדא הוא דכתיב (משלי ג, יח): עץ חיים היא למחזיקים בה, אמר רב הונא בשם רבי אחא שלא יהיו דברי תורה בעיניך כאדם שיש לו בת בוגרת והוא רוצה להשיאה לאחד, אלא (משלי ב, א): בני אם תקח אמרי ומצותי תצפן אתך, אם יש לך זכות קח אמרי. רב הונא בשם רבי בנימין בן לוי אמר, משל למלך שאמר לבנו צא לפרקמטיא, אמר לו אבא מתירא אני בדרך מהלסטים ובים מפני אפירטין, מה עשה אביו נטל מקל וחקקו ונתן בו קמיע ונתנה לבנו ואמר לו יהי המקל הזה בידך ואי אתה מתירא משום בריה, אף כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה, אמר לישראל בני עסקו בתורה ואין אתם מתיראים משום אמה, אלו נאמר עץ חיים היא לעמלים בה, לא היתה תקומה לשונאי ישראל, אלא למחזיקים. אלו נאמר אשר לא ילמד, לא היתה תקומה לשונאי ישראל, אלא (דברים כז, כו): אשר לא יקים את [כל] דברי התורה הזאת, לכך נאמר: עץ חיים היא למחזיקים בה. רב הונא אמר אם נכשל אדם בעברה חיב מיתה בידי שמים, מה יעשה ויחיה, אם היה למוד לקרות דף אחד קורא שני דפים, ואם היה למוד לשנות פרק אחד ישנה שנים, ואם אינו למוד לקרות ולשנות, מה יעשה ויחיה, ילך ויעשה פרנס על הצבור וגבאי של צדקה והוא חי, שאלו נאמר ארור אשר לא ילמד, לא היתה תקומה, אלא ארור אשר לא יקים. אלו נאמר עץ חיים לעמלים בה, לא היתה תקומה, אלא עץ חיים היא למחזיקים בה. (קהלת ז, יב): כי בצל החכמה בצל הכסף, אמר רבי אחא בשם רבי תנחום בן רבי חיא למד אדם ולמד ושמר ועשה והיתה ספק בידו למחות ולא מחה, להחזיק ולא החזיק, הרי זה בכלל ארור, הדא הוא דכתיב: ארור אשר לא יקים. רבי ירמיה אמר בשם רבי חיא לא למד אדם ולא עשה ולא שמר ולא למד לאחרים ולא היתה ספק בידו להחזיק והחזיק, ולא למחות ומחה, הרי זה בכלל ברוך.
רבי הונא ורבי ירמיה אמרו בשם רבי חיא בר אבא, עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות צל וחפות לבעלי המצוות אצל בני תורה בגן עדן, ואית ליה תלתא קרין, חדא (קהלת ז, יב): כי בצל החכמה בצל הכסף. ב', (ישעיה נו, ב): אשרי אנוש יעשה זאת. והדין, עץ חיים היא למחזיקים בה. שמעון אחי עזריה אמר משמו, והלוא שמעון היה גדול מעזריה, אלא על ידי שהיה עזריה עוסק בפרקמטיא ונותן בפיו של שמעון, לפיכך נקראת הלכה על שמו, ודכותה (דברים לג, יח): ולזבולן אמר שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך, והלוא יששכר גדול היה מזבולון, אלא על ידי שהיה זבולון מפרש מישוב ועוסק בפרקמטיא ובא ונותן לתוך פיו של יששכר, נותן לו שכר בעמלו, לפיכך נקרא הפסוק על שמו, שנאמר: שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך. אמר רבי תנחומא כל מי שיוצא למלחמה ואינו מכון לבו למלחמה, סוף שהוא נופל במלחמה, אבל שבטו של זבולון בין מתכון בין שאינו מתכון, יוצאין למלחמה ונוצחין, הדא הוא דכתיב (דברי הימים א יב, לד): מזבלון יוצאי צבא ערכי מלחמה, ולעדר בלא לב ולב, מהו בלא לב ולב, אלא בין מתכונין בין שאינן מתכונין הם יוצאים ומנצחין. דרש רבי יהודה בן פזי, מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון, שלא יכלת לעמד על צוויך שעה אחת, והרי בניך ממתינין לערלה שלש שנים. אמר רב הונא כד שמע בר קפרא כך, אמר יפה דרש רבי יהודה בן אחותי, הדא הוא דכתיב (ויקרא יט, כג): וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל.
רבי יהודה בן רבי סימון פתח (דברים יג, ה): אחרי ה' אלהיכם תלכו, וכי אפשר לבשר ודם להלך אחר הקדוש ברוך הוא, אותו שכתוב בו (תהלים עז, כ): בים דרכך ושבילך במים רבים, ואתה אומר אחרי ה' תלכו. ובו תדבקון, וכי אפשר לבשר ודם לעלות לשמים להדבק בשכינה, אותו שכתוב בו (דברים ד, כד): כי ה' אלהיך אש אכלה, וכתיב (דניאל ז, ט): כרסיה שביבין די-נור, וכתיב (דניאל ז, י): נהר די-נור נגד ונפק מן קדמוהי, ואתה אומר ובו תדבקון, אלא מתחלת בריתו של עולם לא נתעסק הקדוש ברוך הוא אלא במטע תחלה, הדא הוא דכתיב (בראשית ב, ח): ויטע ה' אלהים גן בעדן, אף אתם כשנכנסין לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחלה, הדא הוא דכתיב: כי תבאו אל הארץ ונטעתם.
רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתח (קהלת ב, ד): הגדלתי מעשי בניתי לי בתים נטעתי לי כרמים, אמר הקדוש ברוך הוא למשה לך אמר לאבות הראשונים הגדלתי לעשות עם בניכם כל מה שהתניתי עמכם, בניתי לי בתים, שנאמר (דברים ו, יא): ובתים מלאים כל טוב. נטעתי לי כרמים, שנאמר (דברים ו, יא): כרמים וזיתים אשר לא נטעת. עשיתי לי ברכות מים, שנאמר (דברים ו, יא): וברת חצובים, וכתיב (דברים ח, ז): עינת ותהמת, (קהלת ב, ו): להשקות מהן יער צומח עצים, אמר רבי לוי אפלו קנה חצים לא היתה ארץ ישראל חסרה. (קהלת ב, ה): עשיתי לי גנות ופרדסים (דברים ח, ח): ארץ חטה ושערה. (קהלת ב, ה): ונטעתי בהם עץ כל פרי, הדא הוא דכתיב: כי תבאו אל הארץ ונטעתם.
מי שת בטחות חכמה (איוב לח, לו), מהו בטחות, בטויא, (איוב לח, לו): או מי נתן לשכוי בינה, הדא תרנגולתא אמר רבי לוי בערביא צוחין לתרנגולתא שכויא, הדא תרנגולתא כד אפרוחיה דקיקין היא מכנשא להון ויהבת להון תחות אגפיא ומשחנה להון ומעדרנה קדמיהון, וכד אינון רביה חד מנהון בעי למקרב לותיה והיא נקרה ליה בגו רישיה, ואמרת ליה זיל עדור בקוקלתך, כך כשהיו ישראל במדבר ארבעים שנה היה המן יורד והבאר עולה להן והשליו מצוי להן, וענני כבוד מקיפות אותן, ועמוד ענן מסיע לפניהם, כיון שנכנסו ישראל לארץ אמר להם משה כל אחד ואחד מכם יטעון מכושיה ויפוק וינצוב ליה נציבין, הדא הוא דכתיב: כי תבאו אל הארץ ונטעתם. אדרינוס שחיק טמיא הוה עבר באלין שבילייא דטבריא וחמא חד גבר סב קאים וחציב חצובן למנצב נציבין, אמר ליה סבא סבא אי קרצת לא חשכת, אמר ליה קריצת וחשיכת, ומה דהני למרי שמיא עביד, אמר ליה בחייך סבא בר כמה שנין את יומא דין, אמר ליה בר מאה שנין, אמר ליה ואת בר מאה שנין וקאים וחציב חצובין למנצב נציבין, סבר דאת אכיל מנהון, אמר ליה אין זכית אכלית, ואם לאו כשם שיגעו לי אבהתי, כך אני יגע לבני. אמר ליה בחייך, אם זכית אכול מנהון תהוה מודע לי. לסוף יומין עבדין תאניא, אמר הא ענתה נודע למלכא, מה עבד מלא קרטלא תאינין וסלק וקם ליה על תרע פלטין, אמרין ליה מה עסקך, אמר לון עלון קדם מלכא, כיון דעל אמר ליה מה עסקך, אמר ליה אנא סבא דעברת עלי ואנא חציב חציבין למנצב נציבין, ואמרת לי אין זכית תיכול מנהון תהא מודע לי, הא זכיתי ואכילית מנהון והילין תאיניא מן פריהון. אמר אדרינוס בההיא שעתא קלוונין אנא תתנון סילון דדהבא ויתיב ליה, אמר קלוונין אנא דתפנון הדין קרטל דידיה ותמלון יתיה דינרין. אמרין ליה עבדוהי כל הדין מוקרא תיקריניה להדין סבא דיהודאי, אמר להון בריה אוקריא ואנא לא אנא מוקר ליה. אנתתיה דמגירא הות ברת פחין, אמרה לבעלה בר קבלוי חמי דהדא מלכא רחמא תינין ומפרגא בדינרין, מה עבד מלא מרעליה תינין ואזל וקם קדם פלטין, אמרון ליה מה עסקך, אמר לון שמעית דמלכא רחמא תינין ומפרגא בדינרין, עלון ואמרין למלכא חד סבא קאים על תרע פלטין טעין מלא מרעליה תינין, ואמרנא ליה מה עסקך אמר לן שמעית דמלכא רחמא תינין ומפרגא בדינרין, אמר קלוונין אנא דתקימון יתיה קדם תרע פלטין וכל מאן דעייל ונפיק יהי טרי על אפיה. באפתי רמשא פנון יתיה ואזל לביתיה, אמר לאנתתיה ככל הדין יקרא אנא שלים לך, אמרה אזיל גלוג לאמך דהוון אינון תינין ולא הוון אתרוגין, דהוון בשילן ולא פגינן.
רב הונא בר קפרא אמר ישב אברהם אבינו ודרש, נאמר ערלה באילן ונאמר ערלה באדם, מה ערלה שנאמר באילן מקום שהוא עושה פרות אף ערלה שנאמר באדם מקום שהוא עושה פרות. אמר רבי חנין בן פזי וכי כבר היה אברהם אבינו יודע קלין וחמורין וגזרות שוות, אלא רמז רמזה לו (בראשית יז, ב): ואתנה בריתי ביני וביניך וגו' מקום שהוא פרה ורבה. תני רבי ישמעאל בקש הקדוש ברוך הוא להוציא כהנה משם, משום שנאמר (בראשית יד, יח): ומלכי צדק מלך שלם, כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום, אמר לו אברהם וכי מקדימין ברכת עבד לברכת האדון, הוציאה הקדוש ברוך הוא ממנו ונתנה לאברהם, שנאמר (תהלים קי, א): נאם ה' לאדני, וכתיב בתריה (תהלים קי, ד): נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק, על דבורו של מלכי צדק, הדא הוא דכתיב (בראשית יד, יט): ברוך אברם לאל עליון קנה שמים וארץ, רבי ישמעאל ורבי עקיבא, רבי ישמעאל אומר אברהם כהן גדול היה, הדא הוא דכתיב: נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם, וכתיב (בראשית יז, יא): ונמלתם את בשר ערלתכם, ומהיכן ימול אם ימול מן האזן עדין אינו כשר להקריב, אם ימול מן הלב עדין אינו כשר להקריב, אם ימול מן הפה עדין אינו כשר להקריב, מהיכן ימול ויהיה כשר להקריב, הוי אומר זו מצות הגוף. רבי עקיבא אומר ארבע ערלות הן, נאמר ערלה באזן (ירמיה ו, י): הנה ערלה אזנם, ערלה בפה, שנאמר (שמות ו, ל): ואני ערל שפתים. נאמרה בלב, שנאמר (ירמיה ט, כה): וכל בית ישראל ערלי לב. וכתיב (בראשית יז, א): התהלך לפני והיה תמים, מהיכן ימול אם ימול מן האזן עדין אינו תמים, אם ימול מן הפה עדין אינו תמים, מהיכן ימול ויהיה תמים הוי אומר זו ערלת הגוף. נגדא אמר כתיב (בראשית יז, יב): ובן שמנת ימים, מהיכן ימול, אם מן האזן עדין אינו שומע, אם מן הפה עדין אינו מדבר, אם מן הלב עדין אינו יכול לחשב, מהיכן ימול ויהיה שומע ומדבר ומחשב הוי אומר זו ערלת הגוף, אמר רבי תנחומא מסתברא דנגדא (בראשית יז, יד): וערל זכר אשר לא ימול. רבי יודן בשם רבי יצחק ורבי ברכיה בשם רבי יצחק, ותנו לה בשם רבי יוסי בן חלפתא וערל זכר, וכי יש ערל נקבה, אלא ממקום שרואין אותו ויודעין אם זכר הוא או נקבה משם מולין אותו.
דרש רבי לוי בר סיסי (יחזקאל טז, כו): ותזני אל בני מצרים שכניך גדלי בשר, מאי גדלי בשר, וכי יש לזה רגל אחד ולזה שלש, אלא שהיו כלם ערלים, וכן הוא אומר: וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו. דבר אחר, בעלי גברין היו. רבי ברכיה ורבי סימון בשם רבי שמואל בן רבי נחמני כתיב (יהושע ה, ג): וימל את בני ישראל אל גבעת הערלות, אמר רבי לוי מקום שהיא גבעה בערלה.
שוקיו עמודי שש (שיר השירים ה, טו), שוקיו זה העולם. עמודי שש, שהוא מיסד על ימי בראשית, דכתיב (שמות כ, יא): כי ששת ימים עשה ה' וגו', (שמות כ, יא): מיסדים על אדני פז, אלו דברי תורה, כמה דאת אמר (תהלים יט, יא): הנחמדים מזהב ומפז רב. דבר אחר, מיסדים על אדני פז, אלו פרשיותיה של תורה שהן נדרשות לפניהם ולאחריהם, ולמה הן דומות, רב הונא בשם בר קפרא אמר כעמוד הזה שיש לו בסיס מלמטן וקיפלוס מלמעלה, כך הם פרשיותיה של תורה נדרשות לפניהם ונדרשות לאחריהם, נדרשות לפניהם, כי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל, וכתיב (ויקרא יט, כ): איש כי ישכב את אשה שכבת זרע, וכי מה ענין זה לזה, אלא משהוא מנכש עמיה הוא אזל ומתעביד ברביי, מתוך שהוא יוצא ונכנס בתוך ביתו הוא נחשד על שפחתו, אמר לא חטאת אני חיב ולא אשם אני חיב, חטאת אני מביא ואשם אני מביא, דאמר רבי יודן בשם רבי לוי אלו שהם נוהגים התר בשפחות בעולם הזה עתידין הן להתלות בקדקדי ראשיהן לעתיד לבוא, הדא הוא דכתיב (תהלים סח, כב): אך אלהים ימחץ ראש איביו קדקד שער מתהלך באשמיו, מהו מתהלך באשמיו, כל עמא אמרין יזיל ההוא גברא בחובוי, יזיל ההוא גברא בחובוי. נדרשות לאחריהם, שנאמר (ויקרא יט, כג): שלש שנים יהיה לכם ערלים, וכתיב (ויקרא יט, כו): לא תאכלו על הדם, וכי מה ענין זה לזה, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, אתה ממתין לערלה שלש שנים, ולאשתך אינך ממתין שתשמר על נדתה. לערלה אתה ממתין שלש שנים, ולבהמתך אי אתה ממתין עד שימצה דמה. ומי קים מצות הדם (שמואל א יד, לג לד): ויגידו לשאול לאמר הנה העם חטאים לה', ויאמר שאול פצו בעם ושחטתם בזה, מהו בזה, רבנין אמרי סכין בת ארבעה עשר הראה להן, ב' תרתין, ז' שבעה, ה' חמשה. אמר להן כסדר זה תהיו שוחטין ואוכלים. אימתי פרע לו הקדוש ברוך הוא הוי אומר ביום מלחמת פלשתים, הדא הוא דכתיב (שמואל א יג, כב): והיה ביום מלחמה ולא נמצא חרב וגו', ולא נמצא, ואת אמרת (שמואל א יג, כב): ותמצא, מי המציאה לו, רבי חגי בשם רבי יצחק אמר מלאך המציאה לו, ורבנן אמרי הקדוש ברוך הוא המציאה לו. כתיב (שמואל א יד, לה): ויבן שאול מזבח לה' אתו החל לבנות מזבח, כמה מזבחות בנו ראשונים, נח אחד, אברהם אחד, יצחק אחד, יעקב אחד, משה אחד, יהושע אחד, ואתה אומר אתו החל, אלא אתו החל להיות ראש במלכים. איכא דאמרי על ידי שנתן נפשו על הדבר הזה, העלה עליו הכתוב כאלו אתו החל לבנות מזבח לה'. אמר רבי שמעון בן לקוניא, לפי שבעולם הזה בונה אדם ואחר מבלהו, נוטע נטיעות ואחר אוכל. אבל לעתיד לבוא מה כתיב (ישעיה סה, כב): לא יבנו ואחר ישב לא יטעו ואחר יאכל לא יגעו לריק וגו', וכתיב (ישעיה סא, ט): ונודע בגוים זרעם.