צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית וגו', הדא הוא דכתיב (תהלים עא, יט): וצדקתך אלהים עד מרום, רבי אמי שאל את רבי שמואל בר נחמן, אמר ליה בשביל ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה מהו וצדקתך אלהים עד מרום, אמר לו כשם שהתחתונים צריכים צדקה אלו מאלו, כך העליונים צריכין צדקה אלו מאלו, הדא הוא דכתיב (יחזקאל י, ב): ויאמר אל האיש לבש הבדים, וכלה פתחא בריש פרשת אמר אל הכהנים. (תהלים עא, יט): אשר עשית גדלות, אלו שני המאורות הגדולים, שנאמר (בראשית א, טז): את שני המארת הגדלים, (תהלים עא, יט): אלהים מי כמוך, מי כמוך בעליונים, ומי כמוך בתחתונים, מי כמוך שאתה כובש על מדת הדין, אתה מאיר לעליונים ולתחתונים, אתה מאיר לכל באי עולם, ואתה מתאוה לאורן של ישראל, הדא הוא דכתיב: צו את בני ישראל.
רבי יצחק פתח (תהלים קיט, קמ): צרופה אמרתך מאד ועבדך אהבה, כצורף הזה שמכניס הזהב לכור שנים או שלשה פעמים עד שמזקקו, כך פרשה זו נאמרה ונשנית ונשתלשת, והרי הדברים קל וחמר ומה אם פרשה קטנה שבתורה נאמרה ונשנית ונשתלשת, שאר כל פרשיות של תורה על אחת כמה וכמה.
צו את בני ישראל, הדא הוא דכתיב (איוב יד, טו): תקרא ואנכי אענך, כמה דאת אמר (ישעיה נח, ט): אז תקרא וה' יענה, למען תכסף, למעשה ידיך תתחמד נפשך, כמה דאת אמר (בראשית לא, ל): כי נכסף נכספתה, אמר איוב לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם העליונים והתחתונים ברשותך ואת מעשה ידיך תכסף, אלא תשגיח במעשה ידיך, הוי: צו את בני ישראל.
דבר אחר, צו את בני ישראל, בר קפרא פתח (תהלים יח, כט): כי אתה תאיר נרי, אמר הקדוש ברוך הוא לאדם, נרך בידי ונרי בידך, נרך בידי, שנאמר (משלי כ, כז): נר ה' נשמת אדם, נרי בידך (ויקרא כד, ב): להעלת נר תמיד, אלא אמר הקדוש ברוך הוא אם הארת נרי הריני מאיר נרך, הוי: צו את בני ישראל. דבר אחר, צו את בני ישראל, הדא הוא דכתיב (שיר השירים ז, ו): ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, הרשים שבכם חביבין עלי כאליהו שעלה לכרמל, הדא הוא דכתיב (מלכים א יח, מב): ואליהו עלה אל ראש הכרמל ויגהר ארצה וישם פניו בין ברכו, ולמה שם פניו בין ברכיו, אמר לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם אם אין לנו זכות הבט לברית מילה. (שיר השירים ז, ו): ודלת ראשך כארגמן, אמר הקדוש ברוך הוא הדלים שבכם חביבין עלי כדוד, שנאמר (זכריה יב, ח): והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדויד, ויש אומרים כדניאל, דכתיב ביה (דניאל ה, כט): והלבשו לדניאל ארגונא. (שיר השירים ז, ו): מלך אסור ברהטים, שאסר הקדוש ברוך הוא עצמו בשבועה שהוא משרה שכינתו בתוך רהיטין של יעקב אבינו, בזכות מי, רבי אבא בר כהנא אמר בזכותו של אברהם אבינו, דכתיב (בראשית יח, ז): ואל הבקר רץ אברהם. רבי לוי אמר בזכותו של יעקב, דכתיב ביה (בראשית ל, לח): ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים. אמר רבי ברכיה מלך אסור ברהטים, זה משה, דכתיב ביה (דברים לג, ה): ויהי בישרון מלך, אסור ברהטים, שגזר הקדוש ברוך הוא עליו שלא יכנס לארץ ישראל, בשביל מי, בשביל רהטים של מי מריבה, הדא הוא דכתיב (במדבר כ, יג): המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל. רבי יהודה משלו משל למה הדבר דומה למלך שגזר ואמר כל מי שילקט ויאכל מפרות שביעית יהו מחזירין אותו בקמפון, הלכה אשה אחת בת טובים ולקטה ואכלה מפרות שביעית, התחילו מחזירין אותה בקמפון והיתה צווחת ואומרת בבקשה ממך אדוני המלך תלה את הפגין הללו בצוארי כדי שלא יהו הבריות אומרות דומה לנו שנמצא בה דבר של ערוה או דבר של כשפים, אלא מתוך שרואים את הפגין בצוארי הן יודעין שבשבילן אני מחזרת. כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולם כתב בתורתך מפני מה איני נכנס לארץ, שלא יהו ישראל אומרים דומה לנו שזיף משה את התורה, או אמר דבר שלא נצטוה. אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך שאני כותב שלא היתה אלא על המים, הדא הוא דכתיב (במדבר כז, יד): כאשר מריתם פי במדבר צן. רבי שמעון משלו משל למה הדבר דומה למלך שמהלך בדרך ובנו עמו על קרוכין, כיון שהגיעו למקום צר נהפכה קרוכין על בנו, נסמית עינו נקטעה ידו נשברה רגלו, כיון שהיה המלך מגיע לאותו מקום, היה מזכיר ואומר אוי לי כאן נזוק ברי, כאן נסמית עינו, כאן נקטעה ידו, כאן נשברה רגלו. כך הקדוש ברוך הוא מזכיר בתורתו שלש פעמים מי מריבה, כלומר כאן הרגתי את משה, כאן הרגתי את אהרן, כאן הרגתי את מרים, הדא הוא דכתיב (תהלים קמא, ו): נשמטו בידי סלע שפטיהם ושמעו אמרי כי נעמו. רב נחמן אמר מלך זה משה, דכתיב: ויהי בישרון מלך, אמר הקדוש ברוך הוא למשה אני מניתיך מלך על ישראל, דרכו של מלך להיות גוזר ואחרים מקימין, כך תהא גוזר וישראל מקימין, הדא הוא דכתיב: צו את בני ישראל.
רבי יהושע דסכנין בשם רבי אחא אמר (משלי כא, כב): עיר גברים עלה חכם, גברים כתיב, שכלם גברים ואין בהם נקבה. עלה חכם, זה משה, שנאמר (שמות יט, ג): ומשה עלה אל האלהים, (משלי כא, כב): ויורד עז מבטחה, רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יהודה אומר: עז, זו תורה, מבטחה, שבטחונן של מלאכים שהיו סבורין שלהם נתנה התורה, עד שאמר להם הקדוש ברוך הוא (איוב כח, יג): ולא תמצא בארץ החיים. ורבי נחמיה אומר: עז, זו תורה, מבטחה, שבטחונה בה ומתן שכרה בצדה. ורבנן אמרו: עז, זו תורה, מבטחה, שכל מי שיגע בה בטוח שגוזר ואחרים מקימין, כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה הרבה יגעת בתורה אלא תהא גוזר וישראל מקימין, הדא הוא דכתיב: צו את בני ישראל.
דבר אחר, צו את בני ישראל, רבי ורבנן, רבי אומר כתוב אחד אומר (איוב כה, ג): היש מספר לגדודיו, וכתוב אחד אומר (דניאל ז, י): אלף אלפין ישמשונה, וכתוב אחד אומר (תהלים סח, יח): רכב אלהים רבתים אלפי שנאן אדני בם סיני בקדש, אלא הרי זה מספר גדוד אחד, אבל לגדודיו אין מספר. ורבנן אמרי כתוב אחד אומר: היש מספר לגדודיו, וכתוב אחד אומר: אלף אלפין ישמשונה, אלא עד שלא חרב בית המקדש היה קלוסו של הקדוש ברוך הוא עולה משלם, כיון שחרב בית המקדש כביכול מעט הקדוש ברוך הוא פמליא שלו, ואמר הקדוש ברוך הוא אינו בדין שיהא קלוסי עולה כמו שהיה עולה (איוב כה, ג): ועל מי לא יקום אורהו, מי בא מכל באי עולם ואומר לא האיר לי חמה ביום ולא האיר לי לבנה בלילה, אתה מאיר לעליונים ולתחתונים ולכל באי עולם ואתה מתאוה לאורן של ישראל, הדא הוא דכתיב: צו את בני ישראל.
אמר רבי חנינא חלונות היו לבית המקדש ומהם היתה אורה יוצאה לעולם, שנאמר (מלכים א, ו, ד): ויעש לבית חלוני שקפים אטמים, שקופות אטומות, היו מקטינות מבפנים ומרחיבות מבחוץ כדי להוציא אורה לעולם. אמר רבי לוי משל למלך שבנה לו טרקלין ועשה חלונותיו מקטינות מבחוץ ומרחיבות מבפנים כדי להכניס אורה לתוכה, אבל חלונות של בית המקדש לא היו כן אלא מקטינות מבפנים ומרחיבות מבחוץ, כדי להוציא אורה גדולה. רבי שמעון בן יהוצדק שאל לרבי שמואל בר נחמן בשביל ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה מהיכן אורה יצאה לעולם, אמר לו נתעטף הקדוש ברוך הוא כשמלה והבהיק כל העולם כלו מזיו הדרו אמר לו בלחישה. אמר לו מקרא מלא הוא, שנאמר (תהלים קד, ב): עטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה, ואת אומר לי בלחישה, אמר כשם שאמרוה בלחישה כך אמרתי לך בלחישה. אמר רבי ברכיה אלולי שדרשה רבי יצחק ברבים לא היה אפשר לאמרה. וקמי מן כן מה הוון אמרין, אמר רבי ברכיה בשם רבי יצחק ממקום בית המקדש משם אורה יוצאת לעולם, הדא הוא דכתיב (יחזקאל מג, ב): והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים והארץ האירה מכבדו, ואין כבודו אלא בית המקדש, כמה דאת אמר (ירמיה יז, יב): כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו.
רבי אבינא אמר תרתי, ורבי ברכיה אמר תרתי, ורבנן אמרי תרתי. רבי אבינא אמר הגלגל הזה של חמה אחד ממשמשי הוא, ובשעה שיוצאה לעולם אין כל בריה יכולה לזון עיניה ממנה, הדא הוא דכתיב (דניאל ז, י): נהר די-נור נגד ונפק מן קדמוהי, ולאורך אני צריך. אמר רבי אחא (ישעיה מב, כא): ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר, לא [בראתי] [צויתי] אלא לזכותך. רבי אבינא אמר אחרי, הברק הזה אחד מתולדות האש של מעלן הוא, והוא מסוף העולם ועד סופו מבהיק אורו, ולאורך אני צריך. אמר רבי אחא ה' חפץ למען צדקו, היך דקדמוי. רבי ברכיה אמר הגלגל הזה של עין אין אדם רואה מתוך הלבן שיש בו אלא מתוך השחור, אמר הקדוש ברוך הוא מה מתוך חשכה בראתי לך אורה, ולאורך אני צריך. אמר רבי אחא ה' חפץ למען צדקו. רבי ברכיה אמר אחרי (בראשית א, ב): והארץ היתה תהו ובהו, מה כתיב בתריה (בראשית א, ג): ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור, אמר הקדוש ברוך הוא מה מתוך חשכה בראתי לך אורה, ולאורך אני צריך. אמר רבי אחא וכו'. ורבנן אמרי תרתי, אמר הקדוש ברוך הוא לולד, כל אותן תשעה חדשים שהיית במעי אמך אני הייתי מאיר לך, ולאורך אני צריך. ורבנן אמרי אחרי (דניאל ב, כב): הוא גלא עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא ונהורא עמה שרא, אמר הקדוש ברוך הוא נהורא שרא גבי ולאורך אני צריך.
אמר רב בשעה שגלגל חמה ולבנה נכנסין לטל רשות מלפני הקדוש ברוך הוא, עיניהם כהות מזיו השכינה ומבקשין לצאת להאיר לעולם ואינן רואין כלום, ומה הקדוש ברוך הוא עושה להם מורה לפניהם חצים ומהלכים לאורם, הדא הוא דכתיב (חבקוק ג, יא): שמש ירח עמד זבלה לאור חציך יהלכו לנגה ברק חניתך, וכתיב (יואל ב, י): שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם, רבי הושעיא בריה דרבי שמלאי דקיסרין בשם רבי יצחק בר זעירא, לעולם אין גלגל חמה שוקע עד שהוא נעשה כמין חרדל של דם, מאי טעמא (תהלים יט, ו): והוא כחתן יצא מחפתו ישיש כגבור לרוץ ארח, ואין אורח אלא של נשים, כמה דאת אמר (בראשית יח, יא): חדל להיות לשרה ארח כנשים. אמר רבי לוי בכל יום ויום הקדוש ברוך הוא יושב בדין על גלגל חמה ולבנה שאין מבקשים לצאת להאיר לעולם, מה הם אומרים, הבריות מקטרגין לנו, הבריות משתחוים לנו. אמר רבי יוסטא בר שונם, מה הקדוש ברוך הוא עושה להם, יושב עליהן בדין ויוצאין ומאירין לעולם בעל כרחן, הדא הוא דכתיב (צפניה ג, ה): בבקר בבקר משפטו יתן לאור לא נעדר, מהו לא נעדר, לא פסק, (צפניה ג, ה): ולא יודע עול בשת, לא בהתין אלא סגדין להון חמין להון לקין ולא בהתין, הדא הוא דכתיב (ויקרא כד, ב): ויקחו אליך שמן זית.
תני רבי חיא שמן זית ולא שמן שמשמין ולא שמן אגוזים ולא שמן צנונות, ולא שמן שקדים, אלא שמן זית דמזיתך. אמר רבי אבין משל למלך שמרדו בו לגיוניו, ולגיון אחד משלו לא מרד בו, אמר המלך אותו לגיון שלא מרד בי ממנו יעשו דכסין ואיפרכין ואיסטרליטין. כך אמר הקדוש ברוך הוא הזית הזה הביא אורה לעולם בימי נח, הדא הוא דכתיב (בראשית ח, יא): ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה, מהו טרף קטיל, כמה דאת אמר (בראשית לז, לג): טרף טרף יוסף, אמר רבי ברכיה אלו לא קטלתיה אילן רב הוה מתעבדא. ומהיכן הביאתו, רבי אבא בר כהנא אמר מהר המשחה הביאתו. רבי לוי אמר משבשושי ארץ ישראל הביאתו, הדא דאינון אמרי ארעא דישראל לא לקת במוי דמבולא, הוא שהקדוש ברוך הוא אומר לה על ידי יחזקאל (יחזקאל כב, כד): בן אדם אמר לה את ארץ לא מטהרה היא, אמר רבי יוחנן אפלו אסטרובלין של רחים נמחו במים. רבי ברכיה אמר שערי גן עדן נפתחו לה ומשם הביאתו, אמר לו רבי איבו אלו מגן עדן הביאתו לא היה לה דבר מעלה יותר להביא כגון קנמון ובלסמון, אלא רמז רמזה לו ואמרה לו מרי נח, מר מזה מתחת ידו של הקדוש ברוך הוא ולא מתוק מתחת ידך.
מחוץ לפרכת העדת באהל מועד יערך אתו (ויקרא כד, י), אמר רבי אלעזר בן שמוע, בזכות יערך תנצלו מן (ישעיה ל, לג): כי ערוך מאתמול. אמר רבי חנין בזכות (ויקרא כד, ב): להעלת נר תמיד, אתם זוכים להקביל פני נרו של מלך המשיח, מה טעם (תהלים קלב, יג): שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי, ואומר (ויקרא קכב, א): שמחתי באמרים לי בית ה' נלך.