ויצא בן אשה ישראלית (ויקרא כד, י), רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר הדא הוא דכתיב (תהלים יב, ט): סביב רשעים יתהלכון, סביב לרשעים הצדיקים מהלכין, כיצד בשעה שהצדיקים יוצאין מתוך גן עדן ורואין את הרשעים נדונין בגיהנם, נפשם שמחה עליהם, הדא הוא דכתיב (ישעיה סו, כד): ויצאו וראו בפגרי האנשים הפשעים בי, באותה שעה הן נותנין שבח והודאה להקדוש ברוך הוא על היסורין שהביא עליהם בעולם הזה, הדא הוא דכתיב (ישעיה יב, א): ואמרת ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי ישב אפך באמות העולם ותנחמני מהם, אימתי (תהלים יב, ט): כרם זלות, לכשירומם הקדוש ברוך הוא כרם בזוי בעולמו, אין כרמו של הקדוש ברוך הוא אלא ישראל, שנאמר (תהלים ה, ז): כי כרם ה' צבאות בית ישראל ואיש יהודה נטע שעשועיו, אמר לו רבי נחמיה עד מתי אתה עוקף עלינו את המקרא, אלא סביב לצדיקים הרשעים מהלכין, דכתיב: סביב רשעים יתהלכון, הא כיצד בשעה שהרשעים עולין מתוך גיהנם ורואין את הצדיקים יושבים בשלוה בתוך גן עדן, נפשם מתמעטת עליהם, הדא הוא דכתיב (תהלים קיב, י): רשע יראה וכעס, אימתי כרם זלות, לכשירומם הקדוש ברוך הוא מצוות בזויות בעולם, מה לך יוצא לסקל, על שמלתי את בני. מה לך יוצא לשרף, על ששמרתי את השבת. מה לך יוצא להרג, על שאכלתי מצה. מה לך לוקה בפרגול על שעשיתי סכה, על שנטלתי לולב, על שהנחתי תפלין, על שהטלתי תכלת, על שעשיתי רצון אבא שבשמים, הדא הוא דכתיב (זכריה יג, ו): ואמר אליו מה המכות האלה, מכות האלה גרמו לי להאהב לאבי שבשמים. דבר אחר, אימתי כרם זלות, לכשיפרסם הקדוש ברוך הוא כרמן של ממזרים, וכבר פרסמן על ידי משה, שנאמר (ויקרא כד, יד): הוצא את המקלל.
גם במדעך מלך אל תקלל (קהלת י, כ), אמר רבי אבין לא במדע שנתתי לך יתיר מן הבהמה וחיה ועוף תהא מחרף ומגדף לפני, בראתי לך שתי עינים ולה שתי עינים, לך שתי אזנים ולה שתי אזנים, דמיתיך להם, שנאמר (תהלים מט, כא): נמשל כבהמות נדמו, ואין נדמה אלא שתיקה, שתקתי מפני כבודך, כמה טובות עשיתי עמך ואין אתה מבין, שנאמר (תהלים מט, כא): אדם ביקר ולא יבין. דבר אחר, גם במדעך, מלך שלפניך, אל תקלל, (קהלת י, כ): ובחדרי משכבך, עשיר שלפניך אל תקלל, (קהלת י, כ): כי עוף השמים יוליך את הקול, אמר רבי ירמיה בן אלעזר זה העורב וחכמת טיארין, (קהלת י, כ): ובעל כנפים יגיד דבר, רבי לוי אמר אזנים לדרך ואזנים לכתל. דבר אחר, גם במדעך, מלך שבדורך אל תקלל, ובחדרי משכבך, עשיר שבדורך אל תקלל, כי עוף השמים יוליך את הקול. אמר רבי יהודה בר סימון אמר הקדוש ברוך הוא לדוד כך היית צריך לומר (תהלים ו, יא): יבשו ויבהלו מאד כל איבי, מי היה אויבך לא שאול, לא כך כתיב (תהלים יח, א): ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומיד שאול, באותה שעה אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם אל תעלה אותו עלי זדונות אלא שגגות, הדא הוא דכתיב (תהלים ז, א): שגיון לדוד. דבר אחר, גם במדעך מלך אל תקלל, מלכו של עולם אל תקלל. ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר, עשירו של עולם. כי עוף השמים יוליך את הקול. אמר רבי לוי יש קול יוצא לטובה ויש קול לרעה, לטובה (דברים ה, כה): וישמע ה' את קול דבריכם בדברכם אלי, מהו (דברים ה, כה): היטיבו [כל] אשר דברו, רבי חיא בר אדא ובר קפרא, חד אמר הטבה כהטבת נרות, וחד אמר הטבה כהטבת הקטרת. יש קול לרעה (דברים א, לד): וישמע ה' את קול דבריכם ויקצף וישבע לאמר, אמר רבי תחליפא אמר הקדוש ברוך הוא להם הוא קצפון, ולי מה אני קצפון, (תהלים צה, יא): אשר נשבעתי באפי, נשבעתי באפי וחוזר אני בי, (תהלים צה, יא): אם יבאון אל מנוחתי, למנוחה זו אינן באים אבל באים הם למנוחה אחרת. רבי לוי בשם בר קפרא אמר משל למלך שכעס על בנו וגזר עליו שלא יכנס עמו לפלטין, מה עשה המלך עמד סתריה ובנייה והכניס את בנו עמו לפלטין, נמצא מקים שבועתו ומכניס את בנו, כך אמר הקדוש ברוך הוא: אשר נשבעתי באפי אם יבאון אל מנוחתי, למנוחה זו אין באין אבל באין למנוחה אחרת. על כנפים יגיד דבר, אמר רבי אבין בשעה שהאדם הזה ישן הגוף אומר לנשמה והנשמה לנפש והנפש למלאך והמלאך לכרוב והכרוב לבעל כנפים ובעל כנפים יגיד דבר, לפני מי, לפני מי שאמר והיה העולם. דבר אחר, גם במדעך מלך אל תקלל, זה משה, דכתיב (דברים לג, ה): ויהי בישרון מלך. ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר, זה משה, ומהיכן העשיר משה, אמר רבי חנין מחצב של סנפירינון ברא לו הקדוש ברוך הוא בתוך אהלו ומשם העשיר, הדא הוא דכתיב (שמות לד, א): פסל לך, הפסלת שלך, באותה שעה אמר משה (משלי י, כב): ברכת ה' היא תעשיר. כי עוף השמים, שטס כעוף ועלה לשמים, ובעל כנפים יגיד דבר, שהגד למשה מסיני (ויקרא כד, יד): הוצא את המקלל.
ויצא בן אשה ישראלית, מהיכן יצא, רבי לוי אמר יצא מעולמו, כמה דאת אמר (שמואל א יז, ד): ויצא איש הבנים. רבי ברכיה אמר מפרשה של מעלן יצא, אמר כתיב (ויקרא כד, ה): ולקחת סלת ואפית אתה, דרכו של מלך להיות אוכל פת חמה, שמא צוננת, כההיא דתנינן תמן לחם הפנים אין נאכל פחות מתשעה ולא יתר על אחד עשר, כיצד נאפה בערב שבת ונאכל בשבת, לתשעה. חל להיות יום טוב בערב שבת, נאכל לעשרה, שני ימים טובים של ראש השנה נאכל לאחד עשר, כדאיתא בתנחומא. תני רבי חיא מפרשת יוחסין יצא, שבא לטע אהלו במחנה דן, אמרו לו מה לך לטע אהלך במחנה דן, אמר להם מבנות דן אני, אמרו לו כתיב (במדבר ב, ב): איש על דגלו באתת לבית אבתם ולא לבית אמותם, נכנס לבית דינו של משה ויצא מחיב, עמד וגדף.
והוא בן איש מצרי (ויקרא כד, י), רבנן ורבי לוי, רבנן אמרי אף על פי שלא היו ממזרין באותה שעה, הוא היה ממזר. רבי לוי אמר ממזר ברור היה, כיצד נוגשין היו מצריים ושוטרים היו ישראל, נוגש היה ממנה על עשרה שוטרים, ושוטר היה ממנה על עשרה בני אדם, נמצא נוגש ממנה על מאה בני אדם, חד זמן קדם נוגש גבי שוטר אמר לו זיל כנוש לי חבורתך, כיון שנכנס שחקה לו אשתו, אמר דהדין גברא היא, יצא והטמין עצמו לאחורי הסלם, כיון שיצא בעלה נכנס וקלקל עמה, הפך לאחוריו וחמתיה נפיק מן גו ביתא, כיון דידע דחמתיה נפק לגביה והוי מחי ליה כל ההוא יומא, ואמר ליה לעי טבאית לעי טבאית, מתכון בעי למקטליה, באותה שעה הציצה רוח הקדש במשה, הדא הוא דכתיב (שמות ב, יב): ויפן כה וכה, מהו כה וכה, אלא ראה מה עשה לו בבית ובשדה, אמר לו לא דיו שקלקל עם אשתו אלא שהוא מבקש להרגו, מיד (שמות ב, יב): וירא כי אין איש, רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יהודה אומר ראה שאין מי יעמד ויקנא לשמו של הקדוש ברוך הוא, ויהרגהו. רבי נחמיה אומר ראה שאין מי יעמד ויזכיר עליו את השם, ויהרגהו. ורבנן אמרין ראה שאין תוחלת עתידה לעמד ממנו ולא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות, מיד (שמות ב, יב): ויך את המצרי. רבי יצחק אמר באגרוף הרגו, כמה דאת אמר (ישעיה נח, ד): ולהכות באגרף רשע. רבי לוי אמר במסטירין של ישראל הרגו, כמה דאת אמר (הושע ב, א): והיה מספר בני ישראל כחול הים.
דבר אחר, ויצא בן אשה ישראלית, הדא הוא דכתיב (שיר השירים ד, יב): גן נעול אחתי כלה גל נעול מעין חתום, אמר רבי פנחס גל נעול אלו הבתולות, גן נעול אלו הבעולות, מעין חתום אלו הזכרים. תני בשם רבי נתן גן נעול, גל נעול, אלו שתי בעילות כדרכה ושלא כדרכה. דבר אחר, אמר רבי פנחס בשם רבי חיא בר אבא גן נעול, על ידי שגדרו ישראל במצרים עצמן מן הערוה, נגאלו ממצרים, מתוך כך (שיר השירים ד, יג): שלחיך, שלוחיך, כמה דאת אמר (שמות יג, יז): ויהי בשלח פרעה, רבי הונא בשם רבי חיא בר אבא אמר שרה אמנו ירדה למצרים וגדרה עצמה מן הערוה, ונגדרו כל הנשים בזכותה. יוסף ירד למצרים וגדר עצמו מן הערוה, ונגדרו ישראל בזכותו. אמר רבי חיא בר אבא כדאי היה גדור ערוה בעצמו שנגאלו ישראל על ידו. רב הונא אמר בשם בר קפרא בשביל ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים, שלא שנו את שמם ואת לשונם ולא אמרו לשון הרע, ולא נמצא ביניהם אחד מהן פרוץ בערוה. לא שנו את שמן ראובן ושמעון נחתין, ראובן ושמעון סלקין, לא היו קורין ליהודה רופא ולא לראובן לוליאני ולא ליוסף ליסטיס ולא לבנימין אלכסנדרי. לא שנו את לשונם, להלן כתיב (בראשית יד, יג): ויבא הפליט ויגד לאברהם העברי, וכאן (שמות ה, ג): ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו, וכתיב (בראשית מה, יב): כי פי המדבר אליכם, בלשון הקדש. ולא אמרו לשון הרע, שנאמר (שמות יא, ב): דבר נא באזני העם, אתה מוצא שהיה הדבר מופקד אצלן כל שנים עשר חדש ולא הלשין אחד על חבירו. ולא נמצא אחד מהם פרוץ בערוה, תדע לך שהיה כן אחת היתה ופרסמה הכתוב, שנאמר (ויקרא כד, יא): ושם אמו שלמית בת דברי למטה דן, שלמית, דאמר רבי לוי דהות פטטא בשלמא, שלם לך שלם לכון. בת דברי, אמר רבי יצחק שהביאה דבר על בנה. למטה דן, גנאי לאמו, גנאי לו, גנאי למשפחתו, גנאי לשבטו שיצא ממנו.
אמר רב לעולם אין ממזר חי יותר על שלשים יום, אמר רבי חונאי אחת לשבעים שנה הקדוש ברוך הוא מביא דבר גדול לעולם ומכלה הממזרים ונוטל כשרים עמהם, מאי טעמא (ישעיה לא, ב): וגם הוא חכם ויבא רע, ולא היה צריך קרא לומר אלא ויבא טוב, אלא ללמדך שאפלו רעה שהקדוש ברוך הוא מביא לעולם בחכמה הוא מביאה, (ישעיה לא, ב): ואת דבריו לא הסיר, את דברו לא הסיר, כל כך למה, (ישעיה לא, ב): וקם על בית מרעים, ואתיא כההיא דאמר ריש לקיש (ויקרא ו, יח): במקום אשר תשחט [את] העלה תשחט החטאת, כל כך למה כדי שלא יתפרסמו החטאים. אמר ריש לקיש מדכרין ומניחין, מדכרין ומשחקין. מדכרין ומניחין (שמות לא, ב): בצלאל בן אורי בן חור. מדכרין ומשחקין (יהושע ז, א): עכן בן כרמי בן זרחי. מדכרין ומניחין (במדבר ג, טו): פקד את בני לוי, מדכרין ומשחקין (דברים כה, יז): זכור את אשר עשה לך עמלק. מדכרין ומניחין (אסתר ב, ה): איש יהודי היה. מדכרין ומשחקין (אסתר ז, ו): איש צר ואויב. מדכרין ומניחין (אסתר י, ג): כי מרדכי היהודי. מדכרין ומשחקין (אסתר ט, כד): כי המן בן המדתא. מדכרין ומניחין (שמואל א יז, יב): ודוד בן איש אפרתי. מדכרין ומשחקין (מלכים א יא, כו): וירבעם בן נבט אפרתי. מדכרין ומניחין (שמואל א א, א): ויהי איש אחד מן הרמתים. מדכרין ומשחקין (שופטים יז, א): ויהי איש אחד מהר אפרים ושמו מיכיהו. מדכרין ומניחין (שמות לח, כג): ואתו אהליאב וגו'. מדכרין ומשחקין (ויקרא כד, יא): ושם אמו שלמית בת דברי למטה דן.
רבי זירא כד סלק להכא שמע קלהון קרין ממזרא וממזרתא, אמר הא אזיל הוא, דאמר רב הונא אין הממזר חי יותר על שלשים יום. אמר ליה רבי יעקב בר רב אחא כההיא דאמר רבא ורב הונא בשם רב אין הממזר חי יותר משלשים יום, אימתי בזמן שאינו מפרסם אבל אם נתפרסם חי הוא. ביומוי דרבי ברכיה סליק להכא חד בבלאי והוה רבי ברכיה ידע ביה דהוא ממזר, אזל גביה אמר ליה זכי עמי, אמר ליה רבי ברכיה זיל לך ולמחר את אתי ואנן עבדין לך פסיקא בצבורא, למחר אזל גביה, אשכחיה בבי כנישתא יתיב דריש, אמתן ליה עד דחסל, כיון דחסל מן דרש אזל לגביה אמר לון רבי ברכיה אחינן זכוון בהדין גברא והוא ממזר, עבדון ליה פסיקא, כיון דנפקו להון מן תמן, אמר ליה רבי חיי שעה אתית בעי גבך ופסקת חיוי דההוא גברא. אמר ליה חייך חיין יהבית לך, דאמר רבא ורב הונא בשם רב אין הממזר חי יותר משלשים יום, אימתי בזמן שאינו מפרסם, אבל אם נתפרסם חי הוא.
דבר אחר, ויצא בן אשה ישראלית, הדא הוא דכתיב (קהלת ד, א): ושבתי אני ואראה את כל העשוקים, דניאל חיטא פתר קריה בממזרים, (קהלת ד, א): והנה דמעת העשוקים, אבותם של אלו עוברי עברות, ואילין עלוביא מה אכפת להון, כך אביו של זה בא על הערוה זה מה חטא ומה אכפת לו, (קהלת ד, א): ואין להם מנחם, אלא (קהלת ד, א): מיד עשקיהם כח, מיד סנהדרי גדולה של ישראל שבאה עליהם מכחה של תורה ומרחקתן על שום (דברים כג, ג): לא יבא ממזר בקהל ה'. (קהלת ד, א): ואין להם מנחם, אמר הקדוש ברוך הוא עלי לנחמן, לפי שבעולם הזה יש בהן פסלת אבל לעתיד לבוא אמר זכריה אנא חמיתיה אלו כורסון כלו דהב נקי, הדא הוא דכתיב (זכריה ד, ב): ראיתי והנה מנורת זהב כלה וגלה על ראשה, תרין אמוראין, חד אמר גלה, וחד אמר גואלה. מאן דאמר גלה, שגלה לבבל וגלת שכינה עמהן, כדאמר (ישעיה מג, יד): למענכם שלחתי בבלה, ומאן דאמר גואלה, פרוקא, שנאמר (ישעיה מז, ד): גאלנו ה' צבאות שמו, וכתיב (מיכה ב, יג): עלה הפרץ לפניהם פרצו ויעברו שער ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם.