וידבר ה' אל משה, וכי תמכרו ממכר לעמיתך (ויקרא כה, א יד), הדא הוא דכתיב (משלי יח, כא): מות וחיים ביד לשון, תרגום עקילס, מיצטרא מכירין, מות מכאן וחיים מכאן. בר סירא אמר היתה לפניו גחלת ונפח בה ובערה, רקק בה וכבת. אמר רבי ינאי היה ככר טבול, אכלו עד שלא עשרו, מות ביד לשון. עשרו ואכלו, חיים ביד לשון. אמר רבי חיא בר אבא היתה לפניו כלכלה של תאנים, אכלה עד שלא עשרה, מות ביד לשון. עשרה ואכלה, חיים ביד לשון. אמר רבי שמעון בן גמליאל לטבי עבדיה פוק זבין לי צדו טבא מן שוקא, נפק זבן ליה לשן, אמר ליה פוק זבין לי צדו בישא מן שוקא, נפק זבן ליה לשן. אמר ליה מהו דין דכד אנא אמר לך צדו טבא את זבן לי לשן, וכד אנא אמר לך צדו בישא את זבן לי לשן. אמר ליה מינה טבתא ומינה בישתא, כד הוה טב לית טבה מניה, וכד ביש לית ביש מניה. רבי עשה סעודה לתלמידיו, הביא לפניהם לשונות רכים ולשונות קשים, התחילו בוררין ברכים ומניחין הקשים, אמר להם דעו מה אתם עושין כשם שאתם בוררין את הרכין ומניחין את הקשים כך יהיה לשונכם רך אלו לאלו, לפיכך משה מזהיר את ישראל וכי תמכרו ממכר.
דבר אחר, וכי תמכרו ממכר, הדא הוא דכתיב (עמוס ז, ז): והנה ה' נצב על חומת אנך, על שורא דאוניתה, (עמוס ז, ז): ובידו אנך, כבעל חוב שעומד ושטרו בידו. ודכותה (שמות א, ח): ויקם מלך חדש, כבעל חוב ושטרו בידו. ודכותה (עמוס ז, ח): ויאמר ה' אלי מה אתה ראה עמוס ואמר אנך, זה סנהדרי גדולה של ישראל שהיא מנין אנ"ך. (עמוס ז, ח): ויאמר ה' הנני שם אנך, אמר רבי יהודה בן רבי סימון היורה הזו אין מעמידה אלא אנכה, כך אמר הקדוש ברוך הוא אונככם אני ביסורין בעולם הזה, אבל לעתיד לבוא (עמוס ז, ח): לא אוסיף עוד עבור לו, רבי יצחק בן אלעזר ורבי טביומי בשם רבי ירמיה, בכל עונות כתיב (מיכה ז, יח): נושא עון, וכאן כתיב: לא אוסיף עוד עבור לו.
ראיתי את ה' נצב על המזבח (עמוס ט, א), עומד על הדור לזבחו, (עמוס ט, א): ויאמר הך הכפתור וירעשו הספים, הך הכפתור זה יאשיה, וירעשו הספים, אלו סנקליטין שלו. (עמוס ט, א): ובצעם בראש כלם, רבי שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן, משל לסאה שהיא מלאה עוונות, מי מקטרג בה, גזל. רבי יודן בשם רבי יוחנן משל לבני אדם שהיו בהן עובדי עבודה זרה ומגלי עריות ושופכי דמים וגזל שקול כנגד הכל. רבי יעקב בר אידי בשם רב אחא עשרים וארבעה חטאות סדר יחזקאל ומכלם לא חתם אלא בגזל, הדא הוא דכתיב (יחזקאל כב, יג): והנה הכיתי כפי אל בצעך, לפיכך משה מזהיר את ישראל וכי תמכרו ממכר.
הדא הוא דכתיב (במדבר ב, לד): ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה כן חנו לדגליהם, ואהרן היכן היה, רבי יהושע בר נחמיה ורבי לוי בר חיתא ורבי אבא בשם רבי חיא בר אבא כיון שבא ליחסן הונו אותו ואמרו לו את מיחסנו, עד שאתה בא ליחסנו לך ויחס את בניך, אלעזר בנך למי הוא נשוי, לא לבתו של פוטיאל, הדא הוא דכתיב (שמות ו, כה): ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל. כיון שראה הקדוש ברוך הוא שהן מזלזלין בו התחיל מיחסו, הדא הוא דכתיב (במדבר כה, יד): פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, כהן בר כהן, קנאי בר קנאי, משיב חמה בן משיב חמה, שנאמר (במדבר כה, יד): השיב את חמתי לכן אמר הנני נתן לו וגו'. לפיכך הקדים הקדוש ברוך הוא כבודו של אהרן לכבודו של משה, הדא הוא דכתיב (במדבר ג, א): ואלה תולדת אהרן ומשה, משה ואהרן אין כתיב כאן אלא אהרן ומשה, לפיכך משה מזהיר את ישראל וכי תמכרו ממכר.
דבר אחר, וכי תמכרו ממכר, הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב יג, יז): ויכו בהם אביה ועמו מכה רבה, מה הוא מכה רבה, רבי אבא בר כהנא אמר שהעביר צורת פניהם של ישראל, הדא הוא דכתיב (ישעיה ג, ט): הכרת פניהם ענתה בם, שמואל בר אמי אמר שהעמיד עליהם שומרים שלשה ימים עד שנתקלקלה צורתם, דתנינן תמן אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החטם, אפלו יש בו סימנים ובכליו, ואין מעידין אותו אלא עד שלשה ימים, הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב יג, כ): ולא עצר כח ירבעם עוד בימי אביהו ויגפהו ה'. אמר רבי שמואל בר נחמני אתה סבור לומר שירבעם נגף והלא לא נגף אלא אביה, ולמה נגף, רבי יוחנן וריש לקיש ורבנן, רבי יוחנן אמר על ידי שחסדן ברבים, הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב יג, ח): ואתם המון רב ועמכם עגלי הזהב אשר עשה לכם ירבעם לאלהים. וריש לקיש אמר על ידי שבזה לאחיה השלוני וקרא אותו בליעל, הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב יג, ח): ויקבצו עליו אנשים רקים בני בליעל. ורבנן אמרי על ידי שבאת עבודה זרה לידו ולא בערה, הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב יג, יט): וירדף אביה אחרי ירבעם וילכד ממנו ערים את בית אל, וכתיב (מלכים א יב, כט): וישם את האחד בבית אל, והרי דברים קל וחמר ומה אם המלך על ידי שהונה מלך כמוהו ענשו הכתוב, מי שהונה את חברו על אחת כמה וכמה, לפיכך משה מזהיר את ישראל וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך וגו'.
דבר אחר, וכי תמכרו ממכר, רבי חיא בריה דרבי אדא דיפו אמר וכי תמכרו, עתידין אתם למכר לאמות העולם, אלא תהו שתפין לבריכון, כדרך שעשו חנניה מישאל ועזריה שאמרו לנבוכדנצר (דניאל ג, טז יח): לא חשחין אנחנא על דנה פתגם להתבותך, הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין יכל לשיזבותנא וגו' והן לא ידיע להוא לך מלכא וגו' (דניאל ג, יד): ענה נבוכדנצר ואמר להון הצדא שדרך מישך ועבד נגו, מהו הצדא, רבי אבא בר כהנא אמר אונטוס. רבי יוסי בן רבי חנינא אמר צדו, מה באתם לעשות עבודת כוכבים שלי צדו, תרגום תהו ובהו צדיא. רבי יוחנן אמר תרתין, רבי יהודה בן רבי סימון אמר תרתין, שמואל בר נחמן אמר תרתין ורבנין אמרו חדא. רבי יוחנן אמר תרתין, אמר להם עקרה של עבודת כוכבים לא משלכן היתה, לא כן כתיב (ישעיה י, י): ופסיליהם מירושלם ומשמרון, וכאן באתם לעשות עבודת כוכבים שלי צדו. רבי יוחנן אמר חרי, אמר להם כשהייתם בארצכם הייתם שולחים אצלנו ולוקחין טופרין ושער ועצמות של עבודת כוכבים, חוקקים אותן, לקים מה שכתוב (יחזקאל כג, יד): צלמי כשדים חקקים בששר, וכאן באתם לעשות עבודת כוכבים שלי צדו. רבי יהודה בן רבי סימון אמר תרתין, אמר להם כשהייתם בארצכם הייתם נעשים פסקיות פסקיות לעבודת כוכבים, כמה דאת אמר (יחזקאל טז, כה): ותתעבי את יפיך ותפשקי את רגליך לכל עובר, וכאן באתם לעשות עבודת כוכבים שלי צדו. רבי יהודה בן רבי סימון אמר חרי, אמר להם כשהייתם בארצכם הייתם נעשים הומניות הומניות לעבודת כוכבים, הדא הוא דכתיב (יחזקאל כג, מב): וקול המון שלו בה, (יחזקאל כג, מב): מובאים קאנוסין (יחזקאל כג, מב): סבאים דחין, (יחזקאל כג, מב): ויתנו צמידים אל ידיהן, רבי יהודה בן רבי סימון אמר קדשין, כמה דאת אמר (יחזקאל כג, מג): ואמר לבלה נאופים, מהו לבלה, תרגום עקילס, פילא פורני, דהיא מבליא גיארא. אמר רבי יהודה בן רבי סימון אין לשון לבלה אלא לשון עבודת כוכבים, כמה דאת אמר (ירמיה נא, מד): ופקדתי על בל בבבל, וכאן באתם לעשות עבודת כוכבים שלי צדו. רבי שמואל בר נחמני אמר תרתין, אמר להם עבודת כוכבים שלכם של כסף של זהב היתה, כמה דאת אמר (הושע ח, ד): כספם וזהבם עשו להם עצבים, אבל עבודת כוכבים שלי אינו אלא אלו כורסון כלו דדהב נקי, הדא הוא דכתיב (דניאל ג, א): נבוכדנצר מלכא עבד צלם, וכן באתם לעשות עבודת כוכבים שלי צדו. רבי שמואל בר נחמני אמר חרי, אמר להם לא כך כתב לכם משה בתורה (דברים ד, כח): ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם, אמרו מרי מלכא לא למסגד אלא למפלח במסים ובארנוניות ובזימיות ובגלגליא, דאמר רבי שמואל בר נחמן, תמן קריין למלכיא אלהיא. ורבנן אמרי חדא אמר להם, לא כך כתב לכם ירמיה (ירמיה כז, ח): הגוי והממלכה אשר לא יעבדו את נבוכדנצר וגו', אמר להון או אתון מקימין מן רישי דהדין פסוקא או אני מקים סיפיה, מיד (דניאל ג, טז): ענו שדרך מישך ועבד נגו ואמרין למלכא נבוכדנצר, אם מלכא למה נבוכדנצר, אם נבוכדנצר למה מלכא, אלא במסים ובארנוניות ובזימיות ובגלגליות את מלך עלינו אבל לדבר הזה שאתה אומר לנו נבוכדנצר את ונבוכדנצר שמך, את וחד כלב שוין עלינן כחדא, נבוכדנצר נבח ככלבא, נפח כקולתא, נצר כצרצרה. מיד נבח ככלבא ונפח כקולתה, ועביד נצר כצרצרה, שנאמר (קהלת ח, ב): אני פי מלך שמר. אמר רבי לוי אני פי מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא אותו אשמר, הפה שאמר לנו בסיני (שמות כ, ב): אנכי ה' אלהיך, (קהלת ח, ב): ועל דברת שבועת אלהים, על שום (שמות כ, א): וידבר אלהים את כל הדברים האלה, (קהלת ח, ב): שבועת אלהים, על שום (שמות כ, ז): לא תשא, לפי שבעולם הזה ישראל משעבדין לאמות העולם, ולעתיד לבוא מה כתיב (ישעיה מט, כג): והיו מלכים אמניך ושרותיהם מיניקתיך, לפי שבעולם הזה אמות העולם מונין לישראל, אבל לעתיד לבוא אמר הקדוש ברוך הוא עתיד אני להאכילם מבשרם ולהשכירם מדמם, הדא הוא דכתיב (ישעיה מט, כו): והאכלתי את מוניך את בשרם וכעסיס דמם ישכרון.