צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העלה, זה שאמר הכתוב (משלי י, יב): שנאה תערר מדנים וגו', שנאה שנתנו ישראל ביניהם לבין אביהם שבשמים היא עוררה להן דיני דינין, דאמר רבי שמואל בר נחמן קרוב לתשע מאות שנה היתה השנאה כבושה בין ישראל לבין אביהם שבשמים, מיום שיצאו ישראל ממצרים ועד שנה שנתעוררה עליהן בימי יחזקאל, הדא הוא דכתיב (יחזקאל כ, ז): ואמר אלהם איש שקוצי וגו', והם לא עשו כן, אלא (יחזקאל כ, ח): וימרו בי ולא אבו וגו', ועשיתי עמהם בעבור שמי הגדול שלא יתחלל, שנאמר (יחזקאל כ, ט): ואעש למען שמי וגו'. (משלי י, יב): ועל כל פשעים תכסה אהבה, שאוהב המקום את ישראל, שנאמר (מלאכי א, ב): אהבתי אתכם אמר ה'. דבר אחר, שנאה תעורר מדנים, שנאה שנתן אהרן בין ישראל לבין אביהם שבשמים, היא עוררה עליהם דיני דינין. אמר רבי אסי מלמד שהיה אהרן נוטל קרבנם ופוחסו לפניהם ואומר להם דעו שאין בו ממש. הוא שמשה אמר לאהרן (שמות לב, כא): מה עשה לך העם הזה, אמר לו מוטב היה להן שידונו שוגגין ואל ידונו מזידין. הוא שהקדוש ברוך הוא אמר למשה (שמות לב, לג): מי אשר חטא לי אמחנו מספרי, הדא הוא דכתיב (דברים ט, כ): ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו וגו'. רבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי אין לשון השמדה הכתוב כאן אלא לשון כלוי בנים ובנות, כמה דתימא (עמוס ב, ט): ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת. ועל כל פשעים תכסה אהבה, תפלה שנתפלל משה עליו, ומה נתפלל משה עליו, רבי מנא דישאב ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, מתחלת הספר ועד כאן כתיב (ויקרא א, ח): וערכו בני אהרן (ויקרא א, יא): וזרקו בני אהרן (ויקרא א, ז): ונתנו בני אהרן, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא הבור שנואה ומימיה חביבין, חלקת כבוד לעצים בשביל בניהן, דתנינן תמן כל העצים כשרים למערכה חוץ משל זית ושל גפן, ולאהרן אין אתה חולק לו כבוד בשביל בניו, אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך שבשבילך אני מקרבו, ולא עוד אלא שאני עושה אותו עקר ובניו טפלים (ויקרא ו, ב): צו את אהרן ואת בניו לאמר.
זבחי אלהים רוח נשברה וגו' (תהלים נא, יט), זבדי בן לוי ורבי יוסי בן פטרס ורבנן, חד אמר, אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא אני כבשתי את יצרי ועשיתי תשובה לפניך, אם אתה מקבלני בתשובה הרי יודע אני ששלמה בני עומד ובונה את בית המקדש ובונה את המזבח ומקטיר עליו את הקרבנות שבתורה, מן הדין קריא: זבחי אלהים רוח נשברה. וחרנא אמר מנין למי שהוא עושה תשובה שמעלין עליו כאלו עלה לירושלים ובנה את בית המקדש ובנה את המזבח ומקריב עליו כל הקרבנות שבתורה, מן הדין קריא: זבחי אלהים רוח נשברה, ורבנין אמרי מנין לעובר לפני התבה שצריך להזכיר עבודה וקרבנות ולשח, מן הדא ברכתא, רצה אלהינו שכן בציון מהרה יעבדוך בניך. אית דבעי משמענא מן הדא, זבחי אלהים רוח נשברה. אמר רבי אבא בר יודן כל מה שפסל הקדוש ברוך הוא בבהמה הכשיר באדם, פסל בבהמה (ויקרא כב, כב): עורת או שבור או חרוץ או יבלת, והכשיר באדם (תהלים נא, יט): לב נשבר ונדכה. אמר רבי אלכסנדרי ההדיוט הזה אם משמש הוא בכלים שבורים גנאי הוא לו, אבל הקדוש ברוך הוא כלי תשמישו שבורים, שנאמר (תהלים לד, יט): קרוב ה' לנשברי לב, (תהלים קמז, ג): הרופא לשבורי לב, (ישעיה נז, טו): ואת דכא ושפל רוח. זבחי אלהים רוח נשברה לב נשבר, רבי אבא בר יודן בשם רבי יודא בר רבי סימון, משל למלך שהיה מהלך במדבר, ובא אוהבו וכבדו בכלכלה אחת של תאנים וחבית אחת של יין, אמר לו זה כבוד גדול, אמר לו אדוני המלך לפי שעה כבדתיך, אבל כשאתה נכנס לתוך פלטין שלך, אתה רואה כמה אני מכבדך. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל (ויקרא ו, ב): זאת תורת העלה הוא העלה, אמרו לפניו רבון העולמים לפי שעה הקרבנו לפניך, אבל לכשתיטיב (תהלים נא, כ כא): ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים, אז תחפץ זבחי צדק עלה וכליל.
גופא אמר רבי שמעון בן יוחאי לעולם אין העולה באה אלא על הרהור הלב, אמר רבי לוי מקרא מלא הוא (יחזקאל כ, לב): והעלה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים וגו', ממי אתה למד מבניו של איוב, בתחלה (איוב א, ד): והלכו בניו ועשו משתה, רבי מאיר אומר שכן דרך בני מלכים להיות קורין לאחיהן ולאחיותיהן עמהן בסעודה. רבי תנחום ברבי חיא אמר להטפל בהם הלכו, שקדשו להם נשים, הדא הוא דכתיב (איוב א, ה): ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם, על דעתיה דרבי תנחום בן רבי חיא דאמר שקדשו להם נשים, נטפלו בהם והלכו. על דעתיה דרבי מאיר דהוא אמר שכן דרך בני מלכים להיות קורין לאחיהם ולאחיותיהם בסעודה, כמה דאת אמר (במדבר יא, יח): ואל העם תאמר התקדשו. (איוב א, ה): והשכים בבקר והעלה, אמר רבי יודן בר חלפיי בעי מספר ימים או מספר בניו ובנותיו או מספר כל קרבנות שבתורה, כשהוא אומר כי אמר איוב (איוב א, ה): אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם, הדא אמר אין העולה בא אלא על הרהור הלב. רבי אחא בשם רבי חנינא בר פפא שלא יהיו ישראל אומרים לשעבר היינו מקריבין קרבנות ומתעסקין בהן, עכשו שאין קרבנות מהו להתעסק בהם, אמר הקדוש ברוך הוא, הואיל ואתם מתעסקים בהם, מעלה אני עליכם כאלו אתם מקריבין אותן. רבי הונא אמר תרתי, אין כל הגליות הללו מתכנסות אלא בזכות משניות, מה טעמא (הושע ח, י): גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם. רבי הונא אמר חרי (מלאכי א, יא): כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מקטר מגש, וכי יש מנחה טהורה וקמיצה והקטרה בבבל, אלא איזו, זו משנה. אמר הקדוש ברוך הוא הואיל ואתם מתעסקים במשנה כאלו אתם מקריבין קרבן. שמואל אמר (יחזקאל מג, יא): ואם נכלמו מכל אשר עשו, וכי יש צורת הבית עד עכשו, אלא אמר הקדוש ברוך הוא הואיל ואתם מתעסקים בו כאלו אתם בונין אותו. אמר רבי אסי מפני מה מתחילין לתינוקות בתורת כהנים ואין מתחילין בבראשית, אלא שהתינוקות טהורין והקרבנות טהורין יבואו טהורין ויתעסקו בטהורים.
רבי אבא בר כהנא ורבי חנן תרויהון בשם רבי עזריה דכפר חטייה אמר משל למלך שהיו לו שני מגירסין, בשל לו האחד תבשיל, אתא ואכלו והיה ערב לו, ועשה השני תבשיל ואכלו וערב לו, ואין אנו יודעים איזה מהם ערב לו יותר, אלא ממה שהוא מצוה את השני ואומר לו כתבשיל הזה תעשה לי, אנו יודעים שהשני ערב לו יותר. כך הקריב נח קרבן והיה ערב להקדוש ברוך הוא, שנאמר (בראשית ח, כא): וירח ה' את ריח הנחח, הקריבו ישראל והיה ערב להקדוש ברוך הוא, ואין אנו יודעים איזה מהם ערב לו ביותר, אלא במה שהוא מצוה את ישראל ואומר להם (במדבר כח, ב): ריח ניחחי תשמרו להקריב לי, אנו יודעים ששל ישראל הוא ערב ביותר, הדא הוא דכתיב (מלאכי ג, ד): וערבה לה' מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמניות. כימי עולם, כימי משה. וכשנים קדמניות, כשני שלמה. רבי אומר כימי עולם, כימי נח. וכשנים קדמוניות, כימי הבל, שלא היתה עבודת כוכבים בימיו. רבי אבין אמר תרתי, רבי אבין אמר משל למלך שהיה מוסב על אקביטון שלו, הכניסו לו תבשיל הראשון ואכלו והיה ערב לו, התחיל ממחה בקערה, כך (תהלים סו, טו): עלות מחים אעלה, כזה שהוא ממחה בקערה. רבי אבין אמר חרי, רבי אבין אמר משל למלך שהיה מהלך במדבר הגיע לבורגין הראשון ואכל שם ושתה שם, הגיע לבורגין השני, אכל שם ושתה שם ולן שם, כך במה שהוא מתמה על העולה, זאת תורת העלה היא העלה על המזבח כל הלילה עד הבקר, מכאן שהעלה כלה כליל לאשים.
ואש המזבח תוקד בו (ויקרא ו, ב), אמר רבי פנחס ואש המזבח תוקד עליו אין כתיב כאן, אלא תוקד בו, האש היתה מתוקד בו. תני בשם רבי נחמיה, קרוב למאה ושש עשרה שנה היתה האש מתוקדת בו, עצו לא נשרף ונחשתו לא נתך, אם תאמר דהוה גלד, תני בשם רבי הושעיה כעובי דינר גרדיון היה בו. אמר רבי שמעון בן לקיש אף מזבח הקטרת כן, שנאמר (שמות ל, א): ועשית מזבח מקטר קטרת, מתקטר בקטרת אין כתיב כאן אלא מקטר קטרת, המזבח היה מקטיר את הקטרת. ורב אמר ובכלי הבקר נתבשל הבשר אין כתיב כאן, אלא (מלכים א יט, כא): ובכלי הבקר בשלם הבשר, הבשר היה מבשל את הכלי.
אמר רבי לוי נימוס וקלוסים הוא, שכל המתגאה אינו נדון אלא באש, שנאמר: הוא העלה על מוקדה. דור המבול על ידי שנתגאו ואמרו (איוב כא, טו): מה שדי כי נעבדנו וגו', לא נדונו אלא באש, שנאמר (איוב ו, יז): בעת יזרבו נצמתו, אמר רבי יהושע בן לוי זריבתן לחלוטין היתה, כמה דאת אמר (ויקרא כה, ל): לצמיתת לקנה. (איוב ו, יז): בחמו נדעכו ממקומם, מהו בחמו, ברותחין. אמר רבי יוחנן כל טפה וטפה שהיה הקדוש ברוך הוא מביא על דור המבול היה מרתיחה בתוך גיהנם, הדא הוא דכתיב: בחמו נדעכו ממקומם. סדומיים על ידי שנתגאו ואמרו נשכח את הרגל מבינינו, כמה דכתיב (איוב כח, ד): פרץ נחל מעם גר וגו', לא נדונו אלא באש (בראשית יט, כד): וה' המטיר על סדם. פרעה הרשע על ידי שנתגאה ואמר (שמות ה, ב): מי ה' אשר אשמע בקלו, לא נדון אלא באש (שמות ט, כד): ויהי ברד ואש מתלקחת וגו'. סיסרא הרשע על ידי שנתגאה ולחץ את ישראל, כמה דכתיב (שופטים ד, כ): והוא לחץ את בני ישראל בחזקה, מהו בחזקה, אמר רבי יצחק בחרופין ובגדופין, לא נדון אלא באש (שופטים ה, כ): הכוכבים ממסלותם נלחמו וגו'. סנחריב על ידי שנתגאה ואמר (ישעיה לו, כ): מי בכל אלהי הארצות וגו', לא נדון אלא באש (ישעיה י, טז): ותחת כבדו יקד יקד וגו'. נבוכדנצר על ידי שנתגאה ואמר (דניאל ג, טו): ומן הוא אלה די ישיזבנכון מן ידי, לא נדון אלא באש, (דניאל ג, כב): קטל המון שביבא די נורא, מלכות הרשעה על ידי שהיא מחרפת ומגדפת ואומרת (תהלים עג, כה): מי לי בשמים, אינה נידונית אלא באש (דניאל ז, יא): חזה הוית עד די קטילת חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקדת אשא, אבל ישראל שהם נבזין ושפלים בעולם הזה אינן מתנחמין אלא באש, שנאמר (זכריה ב, ט): ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב.