זה קרבן אהרן ובניו (ויקרא ו, יג), רבי לוי פתח (תהלים עה, ח): כי אלהים שפט, מטרוניתא שאלה את רבי יוסי בר חלפתא, אמרה לו, בכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, אמר לה, לששת ימים, דכתיב (שמות לא, יז): כי ששת ימים עשה ה' את השמים וגו'. אמרה לו, ומאותה שעה עד עכשו מהו יושב ועושה, אמר לה מזוג זווגים, אשתו של פלוני לפלוני, בתו של פלוני לפלוני, ממונו של פלוני לפלוני. אמרה לו, הדא הוא, אף אני יכולה לעשות כן, כמה עבדים יש לי וכמה שפחות יש לי ואני יכולה לזוגם בשעה אחת. אמר לה, אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא כקריעת ים סוף, הניחה והלך לו. מה עשתה, שלחה והביאה אלף עבדים ואלף שפחות, והעמידה אותן שורות שורות, אמרה להם פלוני ישא לפלונית פלוני לפלונית, זוגן בלילה אחת, לצפרא אתין לגבה דין מחו פציעה ודין עינו שמוטה ודין אציליה פריך ודין ארכוביה תבירה, דין אמר לינא בעיא לדין, ודין אמר לינא בעיא לדין. מיד שלחה והביאה את רבי יוסי בר חלפתא, אמרה לו, רבי אמת היא תורתכם נאה משבחת היא, יפה אמרת כל מה שאמרת. אמר לה לא כך אמרתי לך אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא כקריעת ים סוף, שנאמר (תהלים סח, ז): אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות, מהו בכושרות, בכי ושירות, דבעא אמר שירה דלא בעא בכה, ומה הקדוש ברוך הוא עושה מזוגן על כרחן שלא בטובתן. אמר רבי ברכיה בלשון זה השיבה רבי יוסי בר חלפתא, הקדוש ברוך הוא יושב ועשה סלמות מגביה לזה ומשפיל לזה, שנאמר (תהלים עה, ח): כי אלהים שפט זה ישפיל וזה ירים. רבי יונה בוצרי פתר קריא בישראל, בלשון זה השפלו, בלשון זה הוגבהו, בלשון זה הושפלו (שמות לב, א): כי זה משה, ובלשון זה הוגבהו (שמות ל, יג): זה יתנו כל העבר. ורבנן פתרין קריא באהרן, בלשון זה הושפל (שמות לב, כד): ואשליכהו באש ויצא העגל הזה, ובלשון זה הוגבה, זה קרבן אהרן ובניו וגו'.
דבר אחר, זה קרבן אהרן, זה שאמר הכתוב (שופטים יד, יד): ויאמר להם מהאכל יצא מאכל, אמר רבי שמואל בר נחמן כיון שהתחיל רוח הקדש לגשגש בשמשון בשלשה מקומות התחיל, שנאמר (שופטים יג, כה): ותחל רוח ה' לפעמו במחנה דן בין צרעה ובין אשתאל, מאי בין צרעה ובין אשתאל, אמר רבי שמואל בר נחמן מלמד שנטל שני הרים והקישן זה לזה, כאדם שנוטל שני צרורות ומקישן זה לזה. רבי יהודה ורבי נחמן, רבי יהודה אמר בשעה שהיתה רוח הקדש שרויה עליו היה פוסע פסיעה אחת כמצרעה ועד אשתאל. רבי נחמן אמר בשעה שהיתה רוח הקדש שורה עליו שערותיו עומדות והיו מקישות זו לזו כזוג, וקולן הולך כמצרעה ועד אשתאל. כשהוא יורד לתמנתה (שופטים יד, ה): וירד שמשון ואביו ואמו תמנתה, (שופטים יד, יט): ותצלח עליו רוח ה' וירד אשקלון וגו', (שופטים טו, יד): הוא בא עד לחי, כשהוא חוזר מתמנתה אמר אלך ואראה את מפלת האריה, שנאמר (שופטים יד, ח ט): וישב מימים לקחתה, וירדהו אל כפיו, והיה שמשון תמה בלבו ואמר, ארי אוכל כל החיות ועכשיו יצא ממנו מאכל, כך אהרן אוכל כל הקרבנות ועכשיו יצא ממנו קרבן, ואיזהו זה קרבן אהרן ובניו.
גופא אמר רבי אידי מתאוה היה דוד לקרבנם של נשיאים, הדא הוא דכתיב (תהלים סו, טו): עלות מחים וגו', איזה קרבן שיש בו פרים ואילים וכבשים, אלא קרבנם של נשיאים, שנאמר (במדבר ז, יז): ולזבח השלמים וגו'. רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יהודה אומר חביב קרבנם של נשיאים לפני הקדוש ברוך הוא כשירה שאמרו ישראל בים, שירה שאמרו ישראל בים (שמות טו, ב): זה אלי ואנוהו, וכאן כתיב (במדבר ז, יז): זה קרבן נחשון בן עמינדב. רבי נחמיה אמר חביב קרבנם של נשיאים לפני הקדוש ברוך הוא כשני לוחות הברית, בשני לוחות הברית כתיב (שמות לב, טו): מזה ומזה הם כתבים, וכאן כתיב: זה קרבן נחשון בן עמינדב. ורבנן אמרי חביב קרבנו של אהרן לפני הקדוש ברוך הוא כקרבן של נשיאים, בקרבנות של נשיאים כתיב: זה קרבן נחשון בן עמינדב, וכאן כתיב: זה קרבן אהרן. אמר רבי ברכיה חביב קרבן של אהרן לפני הקדוש ברוך הוא כשנים עשר שבטים, מה טעם, זה, מנין זה. ז' שבעה, ה' חמשה, הא תרי עשר.
ביום המשח אתו עשירת האפה (ויקרא ו, יג), רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יהוצדק אמר מלמד שעשירית האפה מעכבת לכהנת אהרן ובניו. (ויקרא ו, יג): סלת מנחה תמיד, רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר בוא וראה כמה חס הקדוש ברוך הוא על ממונם של ישראל, אמר להן מי שנתחיב להביא קרבן יביא מן הבקר (ויקרא א, ג): אם עולה קרבנו, ואם לא מצא מן הבקר, יביא כבש (ויקרא ג, יז): אם כבש, ואם לא מצא מן הכבשים, יביא מן העזים (ויקרא ג, יב): ואם עז, ואם לא מצא מן העזים יביא מן העופות (ויקרא א, יד): ואם מן העוף, ואם לא מצא מהעוף יביא סלת (ויקרא א, יד): סלת מנחה תמיד. ולא עוד אלא שכל הקרבנות אינן באים חציים וזו באה חציים (ויקרא ו, יג): מחציתה בבקר ומחציתה בערב. ולא עוד אלא כל מי שהוא מקריב אותה, מעלה עליו הכתוב כאלו הוא מקריב מסוף העולם ועד סופו, שנאמר (מלאכי א, יא): כי ממזרח שמש ועד מבואו וגו'.