א(שמות טו,ז) "וברב גאונך תהרס קמיך,…

(שמות טו,ז) "וברב גאונך תהרס קמיך, תשלח חרנך יאכלמו כקש." הרבית להתגאות נגד מי שקמו נגדך, ומי הם שקמו נגדך? הם שקמו נגד בניך.

ב"תהרס קמיך" , 'תהרס קמינו' אין…

"תהרס קמיך", 'תהרס קמינו' אין כתוב כן, אלא "תהרס קמיך". מגיד הכתוב שכל מי שהוא קם כנגד ישראל, כאלו קם כנגד מי שאמר והיה העולם. וכן הוא אומר: (תהלים עד,כג) "אל תשכח קול צרריך, שאון קמיך עלה תמיד." (תהלים צב,י) "כי הנה איביך יי, כי הנה איביך יאבדו, יתפרדו כל פעלי און." (תהלים פג,ג) "כי הנה אויביך יהמיון, ומשנאיך נשאו ראש." [יהמיון: הומים וחורשים מזימות.] מפני מה? (תהלים פג,ד) "על עמך יערימו סוד, ויתיעצו על צפוניך." (תהלים קלט,כא) "הלוא משנאיך יי אשנא, ובתקוממיך אתקוטט." [ובתקוממיך: ובמתקוממים נגדך.] וכן הוא אומר: (תהלים קלט,כב) "תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי." וכן הוא אומר: (זכריה ב,יב) "כי הנגע בכם נגע בבבת עינו."

גרבי יהודה אומר: 'בבבת עין' אינו…

רבי יהודה אומר: 'בבבת עין' אינו אומר כן, אלא "בבבת עינו". כביכל כלפי מעלה הכתוב מדבר, אלא שכנה הכתוב. כיוצא בו את אומר: (מלאכי א,יג) "ואמרתם: הנה מתלאה [מתלאה: בהמה לאה ורזה.] והפחתם אותו", [והפחתם: גרמתם שהיא תיראה שמנה.] אלא שכנה הכתוב. כיוצא בו את אומר: (שמואל א ג,יג) "והגדתי לו, כי שפט אני את ביתו עד עולם, בעון אשר ידע כי מקללים להם בניו, ולא כהה בם." אלא שכנה הכתוב. כיוצא בו את אומר: (איוב ז,כ) "למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא." אלא שכנה הכתוב. כיוצא בו את אומר: (חבקוק א,יב) "הלוא אתה מקדם יי אלהי קדשי, לא נמות". אלא שכנה הכתוב. כיוצא בו: (ירמיה ב,יא) "ההימיר גוי אלהים, והמה לא אלהים, ועמי המיר כבודו". אלא שכנה הכתוב. כיוצא בו: (תהלים קו,כ) "וימירו את כבודם בתבנית שור", אלא שכנה הכתוב. כיוצא בו: (מלכים א יב,טז) "אין לנו חלק בדוד, ולא נחלה לנו בבן ישי! איש לאהליו ישראל!" אלא שכנה הכתוב. כיוצא בו: (במדבר יב,יב) "אשר בצאתו מרחם אמו" 'מרחם אמנו' יצא! אלא שכנה הכתוב. ואף כן אתה אומר: (זכריה ב,יב) "כי הנגע בכם נגע בבבת עינו."

דרבי יהודה אומר: 'בבבת עין' אינו…

רבי יהודה אומר: 'בבבת עין' אינו אומר, אלא "בבבת עינו", כביכל כלפי מעלה הכתוב מדבר, אלא שכנה הכתוב.

הוכל מי שעוזר את ישראל, כאלו…

וכל מי שעוזר את ישראל, כאלו עוזר למי שאמר והיה העולם, שנאמר: (שופטים ה,כג) "אורו מרוז, אמר מלאך יי, ארו ארור ישביה! [אורו מרוז: קללו את העיר מרוז!] כי לא באו לעזרת יי, לעזרת יי בגבורים." הרבית להתגאות כנגד מי שקם לנגדך, ומי הם שקמו לנגדך? מי שקמו כנגד ידידיך. ומה טיבן? (בראשית יד,א) "ויהי בימי אמרפל מלך שנער, אריוך מלך אלסר, כדרלעמר מלך עילם, ותדעל מלך גוים." (בראשית יד,טו) "ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם". (ישעיה מא,ב) "מי העיר ממזרח צדק, יקראהו לרגלו". מהו אומר? (ישעיה מא,ג) "ירדפם יעבור שלום, ארח ברגליו לא יבוא." וכן הוא אומר: (תהלים קי,א-ד) "נאם יי לאדני: שב לימיני! עד אשית איביך הדם לרגליך. מטה עזך ישלח יי מציון רדה בקרב איביך. עמך נדבת ביום חילך, בהדרי קדש מרחם משחר לך טל ילדתיך. נשבע יי ולא ינחם: אתה כהן לעולם, על דברתי מלכי צדק!" מהו אומר? (תהלים קי,ה) "אדני על ימינך, מחץ ביום אפו מלכים." הרבית להתגאות כנגד מי שקמו כנגדך. ומי הם שקמו כנגדך? מי שקמו כנגד בניך. פרעה וחילו, שנאמר: (שמות יד,ז) "ויקח שש מאות רכב בחור, וכל רכב מצרים, ושלשם על כלו." מהו אומר? (שמות טו,ד) "מרכבת פרעה וחילו ירה בים, ומבחר שלשיו טבעו בים סוף."

וסיסרא וכל רכבו, שנאמר: (שופטים ד,יג)…

סיסרא וכל רכבו, שנאמר: (שופטים ד,יג) "ויזעק סיסרא את כל רכבו, תשע מאות רכב ברזל, ואת כל העם אשר אתו, מחרשת הגוים אל נחל קישון." מהו אומר? (שופטים ה,כ) "מן שמים נלחמו".

זסנחריב וכל אגפיו, שנאמר: (ישעיה לז,כה)…

סנחריב וכל אגפיו, שנאמר: (ישעיה לז,כה) "ביד עבדיך חרפת אדני, ותאמר: ברב רכבי אני עליתי מרום הרים, ירכתי לבנון, ואכרת קומת ארזיו, מבחר ברשיו, ואבוא מרום קצו יער כרמלו. אני קרתי ושתיתי מים, ואחרב בכף פעמי כל יארי מצור." [יארי מצור: נהרות מצרים.] מהו אומר? (דברי הימים ב לב,כא) "וישלח יי מלאך ויכחד כל גבור חיל".

חנבוכדנצר וכל המונו, שנאמר: (ישעיה יד,יג)…

נבוכדנצר וכל המונו, שנאמר: (ישעיה יד,יג) "ואתה אמרת בלבבך, השמים אעלה". אמר נבוכדנצר: אעשה לי עב קטנה ואדור בתוכה, שנאמר: (ישעיה יד,יד) [עב: ענן.] "אעלה על במתי עב, אדמה לעליון." אמר לו הקדש ברוך הוא: אתה רצית לפרש עצמך מבני אדם, סוף בני אדם נפרשין ממך, שנאמר: *(דניאל ד,כו-ל) [* לסוף חדשים שנים עשר, על היכל המלכות של בבל מהלך היה. עונה המלך ואומר: הלא זאת היא בבל הגדולה, אשר אני בניתיה לבית מלכות, בחזק חסני ולכבוד הדרי. עוד הדבר בפי המלך, קול מן השמים נפל: לך אומרים, נבוכדנצר המלך: המלכות עברה ממך, ומן האדם אותך מגרשים, ועם חית השדה משכנך, העשב כשורים אותך יאכילו, ושבעה זמנים יעברו עליך, עד אשר תדע שמושל העליון במלכות האדם, ולמי שירצא יתננה. בה בשעה, הדבר כלה על נבוכדנצר, ומן האדם גרש, והעשב כשורים יאכל, ומטל השמים גופו ירטב, עד ששערו כנשרים גדל וצפרניו כצפרים.] "לקצת ירחין תרי עשר, על היכל מלכותא די בבל מהלך הוה. ענה מלכא ואמר: הלא דא היא בבל רבתא, די אנה בניתה לבית מלכו בתקף חסני וליקר הדרי? עוד מלתא בפם מלכא, קל מן שמיא נפל לך אמרין: נבוכדנצר מלכא! מלכותא עדת מנך. בה שעתא מלתא ספת על נבוכדנצר, ומן אנשא טריד, ועשבא כתורין יאכל, ומטל שמיא גשמה יצטבע, עד די שערה כנשרין רבה, וטפרוהי כצפרין." מהו אומר? *(דניאל ד,כה) [* הכל הגיע על נבוכדנצר המלך.] "כלא מטא על נבוכדנצר מלכא."

ט*(דניאל ה,א-ו) "בלשאצר מלכא עבד לחם…

*(דניאל ה,א-ו) [* בלשאצר המלך עשה משתה גדול לגדוליו אלף, ולעמת האלף, היין שותה. בלשאצר אמר בצו היין, להביא את כלי הזהב והכסף, שהוציא נבוכדנצר אביו מן ההיכל אשר בירושלים, וישתו בהם המלך וגדוליו, נשיו ופילגשיו. אז הביאו כלי הזהב, שהוציאו מן ההיכל של בית האל אשר בירושלים, ושתו בהם המלך וגדוליו, נשיו ופילגשיו. שתו היין, ושבחו את אלהי הזהב והכסף, הנחשת, הברזל, העץ והאבן. בה בשעה, יצאו אצבעות של יד איש, וכותבות מול המנורה על הסיד של כתל ההיכל של המלך, והמלך רואה פס היד שכותבת. אז המלך מראהו השתנה, ומחשבותיו יפחידוהו, וקשרי חלציו משתחררים, וברכיו זו לזו נוקשות.] "בלשאצר מלכא עבד לחם רב לרברבנוהי אלף, ולקבל אלפא חמרא שתה. באדין היתיו מאני דהבא די הנפקו מן היכלא די בית אלהא די בירושלם, ואשתיו בהון מלכא ורברבנוהי, שגלתה ולחנתה. אשתיו חמרא ושבחו לאלהי דהבא וכספא, נחשא פרזלא אעא ואבנא. בה שעתה נפקה אצבען די יד אנש, וכתבן לקבל נברשתא על גירא די כתל היכלא די מלכא, ומלכא חזה פס ידא די כתבה. אדין מלכא זיוהי שנוהי, ורעינהי יבהלונה, וקטרי חרצה משתרין, וארכבתה דא לדא נקשן." ועליו הוא אומר: (חבקוק ב,טו) "הוי משקה רעהו, מספח חמתך ואף שכר". (חבקוק ב,טז) "שבעת קלון מכבוד". ואומר: *(דניאל ה,ל) [* בו בלילה נהרג בלשאצר המלך הכשדי.] "בה בליליא קטיל בלאשצר מלכא כשדאה."

י"תהרס קמיך" . 'הרסת קמיך' אינו…

"תהרס קמיך". 'הרסת קמיך' אינו אומר כן, אלא "תהרס קמיך", לעתיד לבא, שנאמר: (תהלים נח,ז) "אלהים הרס שנימו בפימו". מפני מה? (תהלים כח,ה) "כי לא יבינו אל פעלת יי ואל מעשה ידיו, יהרסם ולא יבנם." "יהרסם", בעולם הזה, "ולא יבנם", לעולם הבא.

יא"תשלח חרנך" . 'שלחת חרנך' אינו…

"תשלח חרנך". 'שלחת חרנך' אינו אומר כן, אלא "תשלח חרנך", לעתיד לבא, שנאמר: (ירמיה י,כה) "שפך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך, ועל משפחות אשר בשמך לא קראו!" מפני מה? (תהלים עט,ז) "כי אכל את יעקב, ואת נוהו השמו."

יב"יאכלמו כקש." 'אכלמו כקש' אינו אומר…

"יאכלמו כקש." 'אכלמו כקש' אינו אומר כן, אלא "יאכלמו כקש", לעתיד לבא, שנאמר: (עובדיה א,יח) "והיה בית יעקב אש, ובית יוסף להבה". (זכריה יב,ו) "ביום ההוא, אשים את אלפי יהודה ככיור אש בעצים, וכלפיד אש בעמיר, ואכלו על ימין ועל שמאול את כל העמים סביב, וישבה ירושלם עוד תחתיה בירושלם."

יגכל העצים, כשהן דולקין, אין קולן…

כל העצים, כשהן דולקין, אין קולן הולך, אבל הקש, כשהוא דולק, קולו הולך. כך היה קולן שלמצרים הולך, מפני הפרענות שהבאת עליהם. וכל העצים, כשהן דולקין, יש בהן ממש, אבל הקש, כשהוא דולק, אין בו ממש, שנאמר: (שמות יד,ז) "ויקח שש מאות רכב בחור, וכל רכב מצרים, ושלשם על כלו." או שומע אני, שהיה בהם ממש! תלמד לומר "יאכלמו כקש". מה הקש, כשהוא דולק, אין בו ממש, כך המצריים, כשהיו דולקין, לא היה בהן ממש, מפני הפרענות שהבאת עליהם, וכן הוא אומר: (ישעיה מג,יז) "יחדו ישכבו, בל יקומו, דעכו, כפשתה כבו." ללמדך שלא היתה מלכות ירודה יותר משלמצרים, אלא שנטלה שררה לשעה, בשביל כבודן שלישראל.

ידוכשהוא מושל את המלכיות, אינו מושל…

וכשהוא מושל את המלכיות, אינו מושל אותם אלא בארזים, שנאמר: (יחזקאל לא,ג) "הנה אשור ארז בלבנון יפה ענף", ואומר: (עמוס ב,ט) "ואנכי השמדתי את האמרי מפניהם, אשר כגבה ארזים גבהו", ואומר: *(דניאל ד,יז) [* העץ אשר ראית, אשר גדל והתחזק, וגבהו יגיע לשמים ומראהו לכל הארץ.] "אילנא די חזית די רבה ותקף, ורומה ימטא לשמיא, וחזותה לכל ארעא." וכשהוא מושל את המצרים, אינו מושלן אלא בקש, שנאמר: "יאכלמו כקש." כשהוא מושל את המלכיות, אינו מושלן אלא בכסף וזהב, שנאמר: *(דניאל ב,לב) [* הפסל ההוא, ראשו של זהב טוב.] "הוא צלמא, ראשה די דהב טב". וכשהוא מושל את המצרים, אינו מושלן אלא בעופרת, שנאמר: (שמות טו,י) "צללו כעופרת". כשהוא מושל את המלכיות, אינו מושלן אלא בחיות, שנאמר: *(דניאל ז,ג) [* וארבע חיות גדולות.] "וארבע חיון רברבן", וכשהוא מושל את המצרים, אינו מושלן אלא בשועלין, שנאמר: (שיר השירים ב,טו) "אחזו לנו שעלים".

טושאל אנטונינוס את רבנו: אני מבקש…

שאל אנטונינוס את רבנו: אני מבקש לילך לאלכסנדריה. שמא יעמד עלי מלך וינצחני? אמר לו: איני יודע! מכל מקום, כתוב לנו שאין ארץ מצרים יכולה להעמיד לא מלך ולא שר, שנאמר: (יחזקאל ל,יג) "ונשיא מארץ מצרים לא יהיה עוד". (יחזקאל כט,טו) "מן הממלכות תהיה שפלה, ולא תתנשא עוד על הגוים, והמעטתים לבלתי רדות בגוים."

טז(שמות טו,ח) ["וברוח אפיך נערמו מים,…

(שמות טו,ח) ["וברוח אפיך נערמו מים, נצבו כמו נד נזלים, קפאו תהמת בלב ים."] "וברוח אפיך נערמו מים". במדה שמדדו, בה מדדת להם: הם אמרו: (שמות א,י) "הבה נתחכמה לו", אף אתה נתת ערמומיות במים, והיו המים נלחמים בהם בכל מיני פרעניות. לכך נאמר: "וברוח אפיך נערמו מים".

יזדבר אחר: "וברוח אפיך נערמו מים"…

דבר אחר: "וברוח אפיך נערמו מים". עשאן כמין ערמות.

יח"נצבו כמו נד" . מה נד…

"נצבו כמו נד". מה נד צרור, אינו לא מוציא ולא מכניס, כך היתה נפשם שלמצריים צרורה בהם. וישראל אוכלין ושותין ושמחין. יצאו להם זכרי מים מתוקין מתוך מלוחים, שנאמר: (תהלים עח,טז) "ויוצא נוזלים מסלע", ואין נוזלים אלא מים חיים, שנאמר: (שיר השירים ד,טו) "מעין גנים, באר מים חיים", (משלי ה,טו) "שתה מים מבורך, ונזלים מתוך בארך."

יטדבר אחר: "נצבו כמו נד" .…

דבר אחר: "נצבו כמו נד". מה נד צרור, אינו לא מוציא ולא מכניס, כך היתה נפשם שלמצרים צרורה בהם, לא מוציאין ולא מכניסין, מעלפין מריח הים, שנאמר: (איוב מא,כג) "ירתיח כסיר מצולה, ים ישים כמרקחה." וישראל, נעשה להם הים מיני בשמים, שנאמר: (איוב מא,כג) "ים ישים כמרקחה." ואומר: (שיר השירים ד,טז) "עורי צפון ובואי תימן! הפיחי גני! יזלו בשמיו".

כ"קפאו תהמת בלב ים." עשאן כמין…

"קפאו תהמת בלב ים." עשאן כמין כפה בלב ים. היאך? לבו שלאדם נתון משני חלקים ולמעלן, כך קפא עליהם הים משני חלקיו ולמעלה.

כאהים, לא היה לו לב, ונתן…

הים, לא היה לו לב, ונתן לו לב, שנאמר: (שמות טו,ח) "בלב ים". האלה, לא היה לה לב, ונתן לה לב, שנאמר: (שמואל ב יח,יד) "עודנו חי בלב האלה." השמים, לא היה להם לב, ונתן להם לב, שנאמר: (דברים ד,יא) "וההר בער באש עד לב השמים". יבא הים שלא היה לו לב ונתן לו לב, ויפרע מן המצרים, שהיה להם לב, ושעבדו את ישראל בכל מיני פרעניות, שנאמר: (שמות א,יג) "ויעבדו מצרים את בני ישראל בפרך." תבא האלה שלא היה לה לב ונתן לה לב, ותפרע מאבשלום שהיה לו לב וגנב שלש גנבות, לב אביו, ולב בית דין, ולב אנשי ישראל, שנאמר: (שמואל ב טו,ו) "ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל." יבאו השמים שלא היה להם לב ונתן להם לב, ויורידו המן כטל לישראל, שהיה להם לב, ועבדו הקדש בכל לבבם ובכל נפשם, שנאמר: (דברים ו,ה) "ואהבת את יי אלהיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך."

כבולא השמים בלבד שמחו בגאלת ישראל,…

ולא השמים בלבד שמחו בגאלת ישראל, אלא אף ההרים וכל גבעות, עץ פרי וכל ארזים, שנאמר: (ישעיה מד,כג) "רנו שמים, כי עשה יי! הריעו תחתיות ארץ! פצחו הרים רנה, יער וכל עץ בו!" מפני מה? (ישעיה מד,כג) "כי גאל יי יעקב, ובישראל יתפאר." (ישעיה מט,יג) "רנו שמים וגילי ארץ, ופצחו הרים רנה!" מפני מה? (ישעיה מט,יג) "כי נחם יי עמו, גאל ירושלם."