מלאכת הניקוד, הפיסוק והביאור נעשית בהדרגה, ובסעיפים האלה היא עדיין בתהליך. בינתיים מובא כאן הנוסח כפי שהוא בספריית אוצריא, בלי ניקוד, עם המפרשים.
(שמות טז,ד) "ויאמר יי אל משה: הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו, למען אנסנו, הילך בתורתי, אם לא." רבי יהושע אומר: אמר המקום למשה: הריני נגלה מיד ואיני מעכב. רבי אלעזר המודעי אומר: אינו אומר "הנני" אלא בזכות אברהם יצחק ויעקב.
"לכם", רבי יהושע אומר: בודי אינו ראוי לכם. רבי אלעזר המודעי אומר: אינו אומר "לכם" אלא בזכות אברהם יצחק ויעקב.
"מן השמים", מאוצר הטוב שלשמים, שנאמר: (דברים כה,יב) "יפתח יי לך את אוצרו הטוב". רבן שמעון בן גמליאל אומר: בא וראה, כמה חביבין ישראל לפני מי שאמר והיה העולם! ולפי שהן חביבין עליו, שנה להם מעשה בראשית: עשה להם תחתונים עליונים, ועליונים תחתונים. לשעבר, היה הלחם עולה מן הארץ, והטל יורד מן השמים, שנאמר: (דברים לג,כח) "ארץ דגן ותירוש, אף שמיו יערפו טל." ועתה נתחלפו הדברים, התחיל הלחם יורד מן השמים, והטל עולה מן הארץ, שנאמר: (שמות טז,ד) "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים". ואומר: (שמות טז,יד) "ותעל שכבת הטל". "ויצא העם ולקטו", שלא יהיו יוצאין לחצרות ומלקטין, אלא יהיו יוצאין למדברות ומלקטין.
"דבר יום ביומו". רבי יהושע אומר: כדי שילקט אדם מהיום למחר, כעין מערב שבת לערב שבת. רבי אלעזר המודעי אומר: כדי שלא ילקט אדם מהיום למחר כעין מערב שבת לערב שבת, שנאמר: "דבר יום ביומו". מי שברא יום, ברא פרנסתו. מכן היה רבי אלעזר המודעי אומר: כל מי שיש לו מה יאכל היום ואומר: מה אוכל למחר? הרי זה מחסר אמנה, שנאמר: "למען אנסנו, הילך בתורתי, אם לא." רבי יהושע אומר: שנה אדם שתי הלכות בשחרית ושתי הלכות בערבית, ועסק במלאכתו כל היום, מעלין עליו כאלו קים כל התורה כלה. מכן היה רבי שמעון בן יוחי אומר: לא נתנה תורה לדרש אלא לאוכלי המן. הא כיצד? היה יושב ודורש, ולא היה יודע מהיכן אוכל ושותה, ומהיכן היה לובש ומתכסה. הא לא נתנה תורה לדרש אלא לאוכלי המן. ושניים להם, אוכלי תרומה.
(שמות טז,ה) ["והיה ביום הששי, והכינו את אשר יביאו, והיה משנה על אשר ילקטו יום יום."] "והיה ביום הששי והכינו". מכן שיערב אדם מערב שבת לשבת. "והיה משנה", לחם משנה. אתה אומר לחם משנה, או אינו אלא לחם כפול? כשהוא אומר: (שמות טז,כב) "שני העמר לאחד", הרי לחם כפול אמור; הא מה תלמד לומר "והיה משנה"? לחם שהוא משנה.
כיצד? בכל יום היה בו עמר אחד, ובשבת שני עמרים; בכל יום היה ריחו נודף, ובשבת ביותר; בכל יום היה מצהיל כזהב, ובשבת ביותר. [מצהיל: מבריק ונוצץ.]
(שמות טז,ו) "ויאמר משה ואהרן אל כל בני ישראל: ערב, וידעתם כי יי הוציא אתכם מארץ מצרים." אמרו להם: עד שאתם ישנים במטותיכם, המקום מפרנס אתכם.
"וידעתם כי יי הוציא אתכם מארץ מצרים." מכן אתה למד, ששקולה יציאת מצרים כנגד כל הנסין והגבורות שעשה המקום לישראל.
(שמות טז,ז) ["ובקר וראיתם את כבוד יי, בשמעו את תלנתיכם על יי; ונחנו מה, כי תלינו עלינו?"] "ובקר וראיתם את כבוד יי". מכן אתה למד, שבפנים מאירות נתן המן לישראל.
השלו, ששאלו אותו ממלא מעים, נתן להם בפנים חשכות, אבל המן, ששאלו אותו כהלכה, נתן להם בפנים מאירות. "בשמעו את תלנתיכם על יי, ונחנו מה, כי תלינו עלינו?" אמרו להם: וכי מה אנו ספונין כלום, [ספונין כלום: מסתירים דבר. ספונים=סופנים, בינוני פעול במשמעות בינוני פועל.] שאתם עומדין ומתרעמין עלינו?
(שמות טז,ח) ["ויאמר משה: בתת יי לכם בערב בשר לאכל, ולחם בבקר לשבע, בשמע יי את תלנתיכם אשר אתם מלינם עליו; ונחנו מה? לא עלינו תלנתיכם, כי על יי!"] "ויאמר משה: בתת יי לכם בערב בשר לאכל". מכן את למד, שבפנים חשכות נתן השלו לישראל.
המן, ששאלו אותו כהלכה, נתן להם בפנים מאירות. אבל השלו, ששאלו אותו ממלא מעים, נתן להן בפנים חשכות. "בשמע יי את תלנתיכם אשר אתם מלינם עליו; ונחנו מה? לא עלינו תלנתיכם, כי על יי!" אמרו להן: אלו עלינו הייתם עומדים ומתרעמים, היינו סובלין אתכם, אלא הרי אתם עומדים ומתרעמים על חי וקים לעולמים ברוך הוא!
(שמות טז,ט) "ויאמר משה אל אהרן: אמר אל כל עדת בני ישראל: קרבו לפני יי, כי שמע את תלנתיכם." רבי יהושע אומר: "קרבו", על שנגלתה גבורה. רבי אלעזר המודעי אומר: "קרבו", כדי לתן את הדין.
(שמות טז,י) ["ויהי כדבר אהרן אל כל עדת בני ישראל, ויפנו אל המדבר, והנה כבוד יי נראה בענן."] "כדבר אהרן". מה תלמד לומר "ויהי"? אלא מלמד, שכשם שגזר המקום, כן היה. "ויפנו אל המדבר". רבי יהושע אומר: לא הפנו עד שנגלתה גבורה. רבי אלעזר אומר: לא הפנו אלא למעשה אבות, שנאמר "המדבר". מה מדבר, אין בו לא עון ולא חטא, כך אבות הראשונים, אין בהם לא עון ולא חטאת.
"והנה כבוד יי נראה בענן." רבי יוסה בן שמעון אומר: כל זמן שהיו ישראל מבקשין לסקל את משה ואהרן, מיד, "כבוד יי נראה בענן." ולהלן מהו אומר? (במדבר יד,י) "ויאמרו כל העדה לרגום אתם באבנים, וכבוד יי נראה באהל מועד אל כל בני ישראל." וכן מהו אומר? "כבוד יי נראה בענן." וכל כך למה? אמר המקום: מוטב שילקה עמוד הענן, ולא יסקלו משה ואהרן!