מלאכת הניקוד, הפיסוק והביאור נעשית בהדרגה, ובסעיפים האלה היא עדיין בתהליך. בינתיים מובא כאן הנוסח כפי שהוא בספריית אוצריא, בלי ניקוד, עם המפרשים.
(שמות טז,יא-יב) "וידבר יי אל משה לאמר: שמעתי את תלונת בני ישראל; דבר אלהם לאמר: בין הערבים תאכלו בשר, ובבקר תשבעו לחם, וידעתם כי אני יי אלהיכם." "שמעתי". רבי יהושע אומר: אמר המקום למשה: גלוי לפני מה שאמרו ישראל, ומה שהן עתידין לומר.
"דבר אלהם לאמר: בין הערבים תאכלו בשר, ובבקר תשבעו לחם". אמר להן: בין שני דברים אתם עומדין: שאלתם לחם, ולפי שאי אפשר לבשר ודם בלא לחם, נתתיו לכם. חזרתם שאלתם בשר ממלא מעין, הרי אני נותן לכם. ומפני מה אני נותנו? שמא תאמרו, שאין ספקה בידו לתנו לנו! אלא הרי אני נותנו לכם, ובסוף אני נפרע מכם: "וידעתם כי אני יי אלהיכם." דין אני לפרע מכם!
(שמות טז,יג) ["ויהי בערב ותעל השלו ותכס את המחנה, ובבקר היתה שכבת הטל סביב למחנה."] "ויהי בערב ותעל השלו". מכן את למד, שבפנים חשוכות נתן השלו לישראל.
"ותכס את המחנה". איני יודע כמה! תלמד לומר (במדבר יא,לא) "וכאמתים על פני הארץ." שתי אמות היתה גבוהה מן הארץ, כדי שיהי אדם עומד כנגד לבו, ונוטל דבר שלא בצער, שמלבו ולמטן שתי אמות, ומלבו ולמעלן אמה אחת.
רבי יאשיהו בן יהודה אומר: הרי הוא אומר: (במדבר יא,לא) "ויטש על המחנה", שלשה פרסיות לכל רוח. "וכאמתים על פני הארץ", "סביבות המחנה". ואומר: (תהלים עח,כח) "ויפל בקרב מחנהו סביב למשכנתיו." סביב למשכנות.
רבי יוסה הגלילי אומר: (במדבר יא,לא) "ויטש על המחנה, כדרך יום כה", שלשה פרסיות לכל רוח. ומה תלמד לומר שוב "וכדרך יום כה"? שלשים כלפי למעלן, שלשה על שלשה, הרי תשעה, תשעה על תשעה, הרי שמנים ואחד. "וכאמתים על פני הארץ." "סביבות המחנה". ואומר: (תהלים עח,כח) "ויפל בקרב מחנהו סביב למשכנתיו." סביב למשכנות.
אחרים אומרים: (במדבר יא,לא) "ויטש על המחנה כדרך יום", דרך הלך בינונית, עשרה פרסיות, "כה", הרי עשרים, "יום", הרי ארבעים. "וכאמתים על פני הארץ." "סביבות המחנה". ואומר: (תהלים כג,ו) "תערך לפני שלחן, נגד צררי".
יכל שיהו אסטרטיות מקלקלות? [אסטרטיות. via strata: דרך סלולה.] תלמד לומר "על פני הארץ", על הפני שבארץ. [הפני: מקום פנוי וחלק.]
"וכאמתים על פני הארץ." "סביבות המחנה" ואומר: (תהלים עח,כח) "ויפל בקרב מחנהו סביב למשכנתיו." סביב למשכנות.
רבי אליעזר אומר: הרי הוא אומר: (במדבר יא,לא) "וכאמתים על פני הארץ." שתי אמות היתה גבוהה מן הארץ, אבל המן, לא נטלו אותו ישראל אלא מן הגבוה. אמרת, צא וראה כיצד היה המן יורד לישראל: יוצא רוח צפונית, והיא מכבדת את המדבר, והיה המטר יורד ומכבש הארץ, והטל עולה, והרוח מנשבת בו, ועושה אותו כמין שלחנות שלזהב, והמן יורד עליהן, והיו ישראל נוטלין ואוכלין.
אם כן זמן המקום למכעיסיו, על אחת כמה שישלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבא.
(במדבר יא,לג) "הבשר עודנו בין שניהם, טרם יכרת". אמרו: הכשרין שבהן, אוכלן נתרז היה מיד. [נתרז: מתפנה ומשלשל.] והרשעין שבהן, אוכלן נבעט עד שלשים. (במדבר יא,לג-לה) "ואף יי חרה בעם, ויך יי בעם מכה רבה מאד. ויקרא את שם המקום ההוא קברות התאוה, כי שם קברו את העם המתאוים. מקברות התאוה נסעו העם חצרות, [חצרות: הגרסה במדרש היא "מחצרות".] ויהיו בחצרות." וכי מחצרות נסעו ובחצרות חנו? אלא מלמד, שחזר מסען לאחוריהן שלשה מסעות בשביל מרים. "ובבקר היתה שכבת הטל סביב למחנה." לענין שאמרנו.
(שמות טז,יד) "ותעל שכבת הטל, והנה על פני המדבר דק מחספס, דק ככפר על הארץ." והרי למדך הכתוב כיצד היה המן יורד לישראל: יוצאה רוח צפונית ומכבדת את המדבר, מטר יורד מכבש את הארץ, והטל עולה, והרוח מנשבת בו ועושה אותו כמין שלחנות, והמן יורד עליהן, ומהן ישראל נוטלין ואוכלין.
"והנה על פני המדבר", לא על המדבר כלו, אלא על מקצתו; "דק", מלמד שהוא דק; "מחספס", מלמד שהוא מחספס; "ככפר", מלמד שהיה יורד כגליד על הארץ. [גליד: קרח.] דברי רבי יהושע.
רבי אלעזר המודעי אומר: "ותעל שכבת הטל", עלתה תפלתן שלאבותינו, שהיו שכובין בעפר על הארץ. "והנה על פני המדבר", לא על המדבר כלו, אלא על מקצתו. "דק", מגיד שהיה יורד מן השמים, שנאמר: (ישעיה מ,כב) "הנוטה כדק שמים, וימתחם כאהל לשבת." ואף על פי שהיה יורד מן השמים חם, יכל יהי יורד וצונן? תלמד לומר 'חם'. ['חם', 'חס','סף', נוטריקון מן "מחספס".] יכל יהי יורד בקולות? ומנין שאינו יורד אלא בשתיקה? תלמד לומר 'חס'. יכל יהי יורד על הארץ? ומנין שאינו יורד אלא על הכלים? תלמד לומר 'סף'. רבי טרפון אומר: אינו יורד אלא על האוספים.
"ככפר על הארץ." כביכל פשט המקום את ידו ונטל תפלתן שלאבות שהיו שכובין בעפר על הארץ, והוריד המן כטל לישראל, כענין שנאמר: (איוב לג,כד) "ויחננו ויאמר: פדעהו מרדת שחת, מצאתי כפר." [פדעהו: כמו 'פדאהו', תפדה אותו.]
כבר היה רבי טרפון והזקנים יושבין, ורבי אלעזר המודעי יושב לפניהן. אמר להן רבי אלעזר המודעי: ששים אמה היה גבהו שלמן שהיה יורד להן לישראל. אמרו לו: לעזר אחינו! עד מתי את מתמיה עלינו? אמר להן: מקרא הוא מן התורה: וכי איזו מדה מרבה? מדת הטובה או מדת הפרענות? הוי אומר מדת הטוב. במדת הפרענות מה הוא אומר? (בראשית ז,יא) "ביום הזה נבקעו כל מעינת תהום רבה, וארבת השמים נפתחו." ואומר: (בראשית ז,כ) "חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים". מה נפשך? על גבי ההר, חמש עשרה אמה, ובבקעה, חמש עשרה אמה, בתוך הנחל, חמש עשרה אמה! במדת הטובה, מה הוא אומר? (תהלים עח,כג) "ויצו שחקים ממעל, ודלתי שמים פתח." מעוט דלתות, שתים, וכמה ארבות בדלת? ארבע; [ארבות: פתחים בין הקרשים, הסגורים בלוחות.] ארבע על ארבע, הרי שמונה; שמונה על שמונה, שש עשרה. צא וחשב! ששים אמה שהיה גבהו שלמן שהיה יורד להן לישראל.
אסי בן עקובה אומר: כשירד המן לישראל, ראו אותו כל אמות העולם, שנאמר: (תהלים כג,ו) "תערך לפני שלחן, נגד צררי".
(שמות טז,טו) "ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו: מן הוא? כי לא ידעו מה הוא; ויאמר משה אלהם: הוא הלחם אשר נתן יי לכם לאכלה." כאדם שאומר לחברו 'מה הוא?' כך אמרו זה לזה 'מה הוא?' דורשי רשומות אמרו: ישראל קראו את שמו "מן".
"ויאמר משה אלהם". רבי יהושע אומר: משה אמר לזקנים, וזקנים לכל ישראל. רבי אלעזר המודעי אומר: משה אומר לזקנים ולכל ישראל.
"הוא הלחם אשר נתן יי לכם לאכלה." מכן היה רבי יוסה ורבי שמעון אומרים: כסוסים נתפטמו ישראל באותו שעה. נאמר כן "לאכלה", ונאמר להלן: (תהלים עח,כה) "לחם אבירים אכל איש"; אל תהי קורא כן, אלא 'לחם אברים אכל איש', לחם שנטוח באברים. [נטוח: נמרח ונסחט.] אמר להן: המן הזה שאתם אוכלים, נטוח הוא באברים.
(תהלים עח,כה) "צידה שלח להם לשבע." זה יהושע בן נון, שירד לו המן כנגד כל ישראל. ויש אומרים: על אבריו היה יורד, ומאבריו היה נוטל ואוכל. לקים מה שנאמר: (תהלים עח,כה) "לחם אבירים אכל איש".