מלאכת הניקוד, הפיסוק והביאור נעשית בהדרגה, ובסעיפים האלה היא עדיין בתהליך. בינתיים מובא כאן הנוסח כפי שהוא בספריית אוצריא, בלי ניקוד, עם המפרשים.
(שמות טז,טז) "זה הדבר אשר צוה יי: לקטו ממנו איש לפי אכלו, עמר לגלגלת, מספר נפשתיכם, איש לאשר באהלו תקחו." אמרו: עכשו יוצא נחשון בן עמינדב וביתו, ומלקט הרבה, יוצא עני שבישראל, ומלקט קמאה! [קמאה=קמעה, מעט.] וכשהן באין לידי מדה: (שמות טז,יח) "וימדו בעמר, ולא העדיף המרבה, והממעיט לא החסיר, איש לפי אכלו לקטו." אמרו: אוכל כשעור הזה, הרי הוא בריא ומברך, פחות מכן, מקלל במעיו, יותר מכן, רעבתן.
(שמות טז,יז) ["ויעשו כן בני ישראל, וילקטו המרבה והממעיט."] "ויעשו כן בני ישראל", עשו מה שנתפקדו, ולא עברו על גזרת משה. [עברו: עברו על, הפרו.] (שמות טז,יז-יט) "וילקטו המרבה והממעיט. וימדו בעמר, ולא העדיף המרבה, והממעיט לא החסיר, איש לפי אכלו לקטו. ויאמר משה אלהם: איש אל יותר ממנו עד בקר!" (שמות טז,כ) ["ולא שמעו אל משה, ויותרו אנשים ממנו עד בקר, וירם תולעים ויבאש, ויקצף עלהם משה."] "ולא שמעו אל משה", אלו מחסרי אמנה שבישראל. "ויותרו אנשים ממנו". אמרו: אנשים לא הותירו ממנו, ושאינן אנשים הותירו. "וירם תולעים ויבאש". הרי זה מקרא מסרס: וכי משמרחיש הוא מבאיש? [מרחיש: יש בו תולעים.] אלא מבאיש, ואחר מרחיש, כענין שנאמר: (שמות טז,כד) [מבאיש: מעלה ריח של ריקבון.] "ולא הבאיש, ורמה לא היתה בו."
"ויקצף עלהם משה." כעס עליהם משה ואמר להם: "מפני מה עשיתם כן?"
(שמות טז,כא) ["וילקטו אתו בבקר בבקר, איש כפי אכלו, וחם השמש ונמס."] "וילקטו אתו בבקר בבקר", בשחרית, בשחרית. דורשי רשומות אומרים: מכן שהיה במן (בראשית ג,יט) "בזעת אפיך תאכל לחם".
"וחם השמש", בארבע שעות. את אומר בארבע שעות, או אינו אלא בשש שעות? כשהוא אומר (בראשית יח,א) "כחם היום", הרי שש שעות אמורות. הא מה אני מקים "וחם השמש"? בארבע שעות.
"ונמס." כיון שחמה זורחת עליו, הוא פושר והולך, ונוזלין מושכין ממנו ומוליכין לים הגדול, ובאין אילים וצביין ויחמורים וכל בהמה ושותין מהם, ואחר כך באין כל אמות העולם וצדין מהן, ואוכלין וטועמים בהם טעם המן שהיה יורד לישראל.
(שמות טז,כב-כג) ["ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה, שני העמר לאחד, ויבאו כל נשיאי העדה, ויגידו למשה. ויאמר אלהם: הוא אשר דבר יי, שבתון, שבת קדש ליי מחר; את אשר תאפו, אפו, ואת אשר תבשלו, בשלו, ואת כל העדף, הניחו לכם למשמרת עד הבקר."] "ויהי ביום הששי, לקטו לחם משנה". רבי יהושע אומר: זה הוא לחם כפול, "שני העמר לאחד". "ויבאו כל נשיאי העדה, ויגידו למשה." אמרו לו: רבנו משה! מה נשתנה היום הזה מכל הימים?
"ויאמר אלהם: הוא אשר דבר יי, שבתון, שבת קדש ליי"; אמרו לו: אימתי? אמר להם: "מחר!"
"את אשר תאפו, אפו!" רבי יהושע אומר: הרוצה לאפות, היה מתאפה לו, והרוצה לבשל, היה מתבשל לו. רבי אלעזר המודעי אומר: הרוצה לאכל דבר אפוי, היה טועם בו כל האפויים שבעולם, והרוצה לאכל דבר מבשל, היה טועם בו כל התבשילים שבעולם. רבי אליעזר אומר: על אפוי אפו, ועל מבשל בשלו! הא כיצד? יום טוב שחל להיות ערב שבת, מנין אתה אומר שאינן רשיין לא לאפות ולא לבשל, אלא אם כן ערבו? שנאמר "את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו, בשלו": אפו על אפוי ובשלו על מבשל! "ואת כל העדף הניחו לכם למשמרת עד הבקר." לענין שאמרנו.
(שמות טז,כד) ["ויניחו אתו עד הבקר כאשר צוה משה, ולא הבאיש, ורמה לא היתה בו."] "ויניחו אתו עד הבקר", לענין שאמרנו.
(שמות טז,כה) "ויאמר משה: אכלהו היום! כי שבת היום ליי, היום לא תמצאהו בשדה." רבי הנתקה אומר: מכן שלש סעודות בשבת.
לפי שהיו ישראל רגילים לצאת בשחרית, אמרו לו: רבנו משה! נצא בשחרית? אמר להן: "אכלהו היום!" אמרו לו: רבנו משה! הואיל ולא יצאנו בשחרית, נצא בין הערבים! אמר להם: "כי שבת היום ליי". ומה תלמד לומר "היום לא תמצאהו בשדה"? אמרו: בקע לבן שלאבותינו באותה השעה, שהיו אומרים: [בקע לבן: הרגישו מועקה בחזה מתוך דאגה.] הואיל ולא מצאנוהו היום, שמא לא נמצאנו למחר? אמר להם: היום הזה, אין אתן מוצאין אותו, מוצאין אתן אותו למחר.
רבי אלעזר חסמה אומר: בעולם הזה, אין אתן מוצאין אותו, מוצאין אתן אותו לעולם הבא.
"ויאמר משה: אכלהו היום!" רבי יהושע אומר: אם תזכו לשמר את השבת, עתיד המקום לתן לכם שלשה מועדות: חג שלפסח, וחג שלעצרת, וחג שלתשרי. לכך נאמר: "אכלהו היום, כי שבת היום ליי! היום לא תמצאהו בשדה."
רבי אלעזר המודעי אומר: אם תזכרו לשמר את השבת, עתיד המקום לתן לכם שש מדות טובות: ארץ ישראל, והעולם הבא, והעולם חדש, ומלכות בית דוד, וכהנה, ולויה. לכך נאמר: "אכלהו היום, כי שבת היום ליי! היום לא תמצאהו בשדה."
רבי אליעזר אומר: אם תזכו לשמר את השבת, אתן תנצלו משלש פרעניות: מיומו שלגוג, ומחבלו שלמשיח, ומיום הדין הגדול. לכך נאמר: "אכלהו היום, כי שבת היום ליי! היום לא תמצאהו בשדה."
(שמות טז,כו) "ששת ימים תלקטהו, וביום השביעי, שבת, לא יהיה בו." רבי יהושע אומר: למדנו שאינו יורד בשבת. ביום טוב, מנין? תלמד לומר "שבת לא יהיה בו". רבי אלעזר המודעי אומר: למדנו שאינו יורד בשבת. ביום טוב, מנין? תלמד לומר "לא יהיה בו"; ביום הכפורים, מנין? תלמד לומר "שבת לא יהיה בו". הא כיצד? (שמות טז,כז) "ויהי ביום השביעי, יצאו מן העם ללקט, ולא מצאו." אלו מחסרי אמנה שבישראל.