מלאכת הניקוד, הפיסוק והביאור נעשית בהדרגה, ובסעיפים האלה היא עדיין בתהליך. בינתיים מובא כאן הנוסח כפי שהוא בספריית אוצריא, בלי ניקוד, עם המפרשים.
(שמות כא,ז) ["וכי ימכר איש את בתו לאמה, לא תצא כצאת העבדים."] "וכי ימכר איש את בתו", בקטנה הכתוב מדבר. אתה אומר בקטנה הכתוב מדבר, או אינו אלא בגדולה? אמרת, הואיל ורשי בהפר נדריה, רשי במכירתה, מה הפרת נדריה, קטנה ולא גדולה, אף מכירתה, קטנה ולא גדולה. ממקום שבאת, מה להלן כשהיא נערה, אף כן כשהיא נערה. אמרת, הואיל ומוציאין אותה סימנין מרשות אביה, שהוא רשי בקדושיה כשהיא נערה, קל וחמר עד שלא נמכרה.
"וכי ימכר איש את בתו", האיש מוכר את בתו, ואין האשה מוכרת את בתה. שהיה בדין: מה, אם הבן, שאין אביו רשי למכרו, הרי הוא מוכר את בתו, הבת, שאביה רשי למכרה, אינו דין שתמכר את בתה? תלמד לומר "וכי ימכר איש", איש מוכר את בתו, ואין אשה מוכרת את בתה.
"וכי ימכר איש את בתו", האיש מוכר את בתו, ואינו מוכר את בנו. שהיה בדין: מה, אם הבת, שאינה נמכרת על גנבה, אביה רשי למכרה, הבן, שהוא נמכר על גנבו, אינו דין שיהי אביו רשי למכרו? תלמד לומר "וכי ימכר איש את בתו", האיש מוכר את בתו, ואינו מוכר את בנו.
"וכי ימכר איש". האיש מוכר את עצמו, ואין האשה מוכרת את עצמה. שהיה בדין: מה, אם הבן, שאין אביו רשי למכרו, הרי הוא מוכר את עצמו, תאמר בבת, שאביה רשי למכרה, דין הוא שתמכר את עצמה! לא! אם אמרת בבן, שהוא נמכר בגנבו, לפיכך הוא מוכר את עצמו, תאמר בבת, שאינה נמכרת בגנבה, לפיכך לא תמכר את עצמה.
ותהי נמכרת על גנבה! והדין נותן: ומה, אם הבן, שאין אביו רשי למכרו, הרי הוא נמכר על גניבו, הבת, שאביה רשי למכרה, דין הוא שתמכר על גנבה! לא! אם אמרת בבן, שהוא נרצע, לפיכך הוא נמכר על גנבו, תאמר בבת, שאינה נרצעת, לפיכך לא תמכר על גנבה.
ותרצע! והדין נותן: ומה, אם הבן, שאין אביו רשי למכרו, הרי הוא נרצע, הבת, שאביה רשי למכרה, דין הוא שתרצע! אמרת, אם מוציאה הכתוב מידי מכר החמור, קל וחמר מידי רציעה קלה.
"וכי ימכר איש". הא למדנו, שהוא רשי במכירתה. ומנין שהוא רשי בקדושיה? אמרת, אם מוציאה הוא מידי קדשה לידי אמהות, קל וחמר מידי קדשה לידי קדשה. ומנין שהיא נקנית בכסף? היה רבי ישמעאל אומר: אמרת קל וחמר: ומה, אם שפחה כנענית, שאינה נקנית בבעילה, הרי היא נקנית בכסף, בת ישראל, שהיא נקנית בבעילה, דין הוא שתקנה בכסף. ומנין אף בשטר? תלמד לומר: (דברים כד,ב) "והלכה והיתה", מקיש הויתה להליכתה: מה הליכתה בשטר, אף הויתה בשטר. רבי עקיבה אומר: הרי הוא אומר: (שמות כא,י) "אם אחרת יקח לו", הקיש התחתונה לעליונה: מה עליונה בכסף, אף התחתונה בכסף.
"לאמה". לאמה אחת הוא מוכרה, ואינו מוכרה לשתי אמהות. רבי יוסה הגלילי אומר: נמצינו למדין, שהוא מקדשה קדוש אחר קדוש, וקדוש אחר אמהות, אבל לא אמהות אחר קדוש, ואין צריך לומר אמהות אחר אמהות.
"לא תצא כצאת העבדים." לא תצא בראשי אברים כדרך שהכנענים יוצאים. אתה אומר, לא תצא בראשי אברים כדרך שהכנענים יוצאים, או לא תצא בשנים וביובל, כדרך שהעברים יוצאים? תלמד לומר: (דברים טו,יב) "כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה, ועבדך שש שנים, ובשנה השביעת תשלחנו חפשי מעמך." מגיד שהוא יוצא בשש. וביובל מנין? תלמד לומר (ויקרא כה,מב) "כי עבדי הם", מכל מקום. הא, אין עליך לומר כלשון אחרון, אלא כלשון ראשון: "לא תצא כצאת העבדים", לא תצא בראשי אברים כדרך שהכנענים יוצאים.
אין לי אלא עבריה שאינה יוצאה בראשי אברים, עברי מנין? תלמד לומר (דברים טו,יב) "העברי או העבריה", הקיש עברי לעבריה: מה עבריה אינה יוצאה בראשי אברים, אף עברי לא יצא בראשי אברים.
ועוד קל וחמר: מה, אם עבריה, שהיא יוצא בסימנין, אינה יוצא בראשי אברים, עברי, שאינו יוצא בסימנין, דין הוא שלא יצא בראשי אברים!
לא! אם אמרת בעבריה, שאינה נמכרת על הגנבה, לפיכך אינה יוצא בראשי אברים, תאמר בעברי שהוא נמכר על גנבתו, לפיכך יצא בראשי אברים! תלמד לומר "העברי או העבריה", הקיש עברי לעבריה: מה עבריה אינה יוצא בראשי אברים, אף עברי לא יצא בראשי אברים.
(שמות כא,ח) ["אם רעה בעיני אדניה אשר לו יעדה והפדה, לעם נכרי לא ימשל למכרה בבגדו בה."] "אם רעה בעיני אדניה". אין רעה אלא שלא נגמלה חסד לפניו. "אשר לו יעדה, והפדה". מכן אמרו: מצות יעוד [מצות יעוד: לחתן את האמה העבריה לבנו.] קודמת למצות פדיה.
דבר אחר: "אשר לו יעדה, והפדה", אם לא יעדה אדון זה, יפדה אב. לא ייעד לשנים כאחת. לא ימכר על מנת ליעד. דברי רבי יוסה הגלילי. רבי עקיבה אומר: מוכר, אם רצה ליעד, ייעד.
"לעם נכרי", הרי זו אזהרה לבית דין, שלא ימכרנה לגוי.
"בבגדו בה." מאחר שבגד בה, נהג בה מנהג בזיון, ולא נהג בה (שמות כא,ט) "כמשפט הבנות", אף הוא אינו רשי לקימה. דברי רבי יונתן בן אבטלמוס. ואין בגידה אלא שקור, שנאמר: (מלאכי ב,יא) "בגדה יהודה, ותועבה נעשתה בישראל ובירושלם". ואומר: (ירמיה ה,יא-יב) "כי בגוד בגדו בי בית ישראל ובית יהודה, נאם יי. כחשו ביי, ויאמרו: לוא הוא".
רבי ישמעאל אומר: באדון הכתוב מדבר, אשר לקחה על מנת ליעד, ולא יעד. אף הוא אינו רשי לקימה.
רבי עקיבה אומר: "בבגדו בה", מאחר שפרש בגדו עליה.
(שמות כא,ט) ["ואם לבנו ייעדנה כמשפט הבנות יעשה לה."] "ואם לבנו ייעדנה". לבנו ייעדנה, ולא לאחיו. שהיה בדין: ומה, אם הבן, שאינו נכנס תחתיו ליבום, הרי הוא ייעד, אחיו, שהוא בא תחתיו ליבום, דין הוא שייעד! לא! אם אמרת בבן, שהוא נכנס תחתיו לאחזה, תאמר באחיו, שאינו נכנס תחתיו לאחזה, לפיכך לא ייעד. תלמד לומר "ואם לבנו ייעדנה", לבנו ייעד ולא לאחיו.
"כמשפט הבנות". וכי מה למדנו על משפט הבנות? אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד: מה זו, (שמות כא,י) "שארה כסותה וענתה לא יגרע", אף בת ישראל, "שארה כסותה וענתה לא יגרע". דברי רבי יאשיה.
רבי יונתן אומר: בעבריה הכתוב מדבר. אתה אומר בעבריה, או אינו מדבר אלא בבת ישראל? כשהוא אומר "אם אחרת יקח לו", הרי בת ישראל אמור, ומה תלמד לומר "כמשפט הבנות"? בעבריה הכתוב מדבר.
(שמות כא,י) ["אם אחרת יקח לו, שארה כסותה וענתה לא יגרע."] "אם אחרת יקח לו". מכן אמרו: חיב אדם להשיא את בנו. ובמקום אחר מהו אומר? (דברים ד,ט) "והודעתם לבניך ולבני בניך." אימתי את זכי לראות בני בניך? כשתשיא את בניך קטנים.
"שארה", אלו מזונותיה, שנאמר: (מיכה ג,ג) "ואשר אכלו שאר עמי". ואומר: (תהלים עח,כז) "וימטר עליהם כעפר שאר". "כסותה", כמשמעו. "וענתה", זו דרך ארץ, שנאמר: (בראשית לד,ג) "וישכב אתה ויענה." דברי רבי יאשיה.
רבי יונתן אומר: "שארה כסותה", כסות שהוא נופל לשארה: אם היתה ילדה, לא יתן לה שלזקנה; זקנה, לא יתן לה שלילדה. "וענתה". שלא יתן לה שלימות החמה בימות הגשמים, ולא שלימות הגשמים בימות החמה, אלא נותן לה כל אחד ואחד בעונתה. מזונותיה מנין? אמרת, קל וחמר: ומה, אם דברים שאינן קיום נפש, אין את רשי למנע הימנה, דברים שהן קיום נפש, דין הוא שלא תהי רשי למנע הימנה. דרך ארץ מנין? אמרת, קל וחמר: ומה, אם דברים שלא נשאת עליהם מתחלה, אין את רשי למנע הימנה, דברים שנשאת עליהן מתחלה, דין הוא שלא תהי רשי למנע הימנה.
רבי אומר: "שארה", זו דרך ארץ, שנאמר: (ויקרא יח,ו) "איש איש אל כל שאר בשרו". ואומר: (ויקרא יח,יג-יד) "שאר אביך... שאר אמך". "כסותה", כמשמעו. "וענתה", אלו מזונות, שנאמר: (דברים ח,ג) "ויענך וירעבך".
"לא יגרע." רבי יאשיה אומר: לפי שהוא אומר "אם אחרת יקח לו", שומע אני, בבת ישראל הכתוב מדבר; או אינו מדבר אלא בעבריה? תלמד לומר "לא יגרע." ממי גורעים? ממי שכבר נתנו לו.
רבי יונתן אומר: בבת ישראל הכתוב מדבר. אתה אומר בבת ישראל, או אינו מדבר אלא בעבריה? [עבריה: אמה עבריה.] כשהוא אומר (שמות כא,ט) "כמשפט הבנות יעשה לה", הרי עבריה אמורה; הא מה תלמד לומר "אם אחרת יקח לו"? בבת ישראל הכתוב מדבר.
(שמות כא,יא) ["ואם שלש אלה לא יעשה לה, ויצאה חנם אין כסף."] "ואם שלש אלה לא יעשה לה", יעד לך או לבנך, או פדה! אתה אומר 'יעד לך או לבנך, או פדה', או אינו אלא (שמות כא,י) "שארה כסותה וענתה לא יגרע"? אמרת, אין דבר אמור אלא בעבריה; ומה תלמד לומר "ואם שלש אלה"? יעד לך או לבנך, או פדה!
"ויצאה חנם", שומע אני, חנם מן הגט. ומה אני מקים (דברים כד,א) "וכתב לה ספר כריתת", בשאר הנשים חוץ מעבריה, או בעבריה? תלמד לומר: (שמות כא,יא) "ואם שלש אלה לא יעשה לה, ויצאה חנם אין כסף." חנם מהכסף ולא חנם מן הגט.
"ויצאה חנם", בבגר. "אין כסף", בנעורים. שהיה בדין: הואיל ותצא בימי הנעורים, לא תצא בימי בגרות! שאלו לא נאמר אלא אחת, הייתי אומר, הן ימי בגרות. והדין נותן: הואיל ויוצא מרשות אב, ויוצא מרשות אדון, מה 'ויוצא מרשות אב', שנשתנת ממה שהית, אף יוצא מרשות אדון, שנשתנת ממה שהית. ואימתי נשתנת ממה שהית? בשעה שהית נערה ובגרה. לכך נאמרו שתיהן, שלא לתן מקום לבעל דין לחלק. "ויצאה חנם", בבגר. "אין כסף", בנעורים.
אבא חנין אומר משום רבי אליעזר: "ויצאה חנם", בבגר, "אין כסף", בנעורים. מגיד שהיא יוצא בגרעון כסף.
רבי נתן אומר: הואיל ואמרה תורה 'תן כסף!' ו'בל תתן כסף!' מה 'תן כסף', עד שלא באו בה סימנין, אף 'בל תתן כסף', משבאו בה סימנין.
רבי יוסה הגלילי אומר: "אין כסף." (שמות כא,יב) ו"מכה איש ומת, מות יומת."