מלאכת הניקוד, הפיסוק והביאור נעשית בהדרגה, ובסעיפים האלה היא עדיין בתהליך. בינתיים מובא כאן הנוסח כפי שהוא בספריית אוצריא, בלי ניקוד, עם המפרשים.
(שמות כא,כב) "וכי ינצו אנשים, ונגפו אשה הרה, ויצאו ילדיה, ולא יהיה אסון, [נגפו: היכו או דחפו.] ענוש יענש כאשר ישית עליו בעל האשה, ונתן בפללים." [בפללים: על פי החלטת הדיינים.] למה נאמרה פרשה זו? לפי שהוא אומר: (שמות כא,יד) "וכי יזד איש על רעהו להרגו בערמה, מעם מזבחי תקחנו למות." לא שמענו אלא על המתכון להכות שונאו והכהו, שהוא במיתה, אבל המתכון להכות את שונאו, והכה את אוהבו, לא שמענו! תלמד לומר: "וכי ינצו אנשים, ונגפו אשה הרה".
(שמות כא,כג) "ואם אסון יהיה, ונתתה נפש תחת נפש." בא הכתוב ללמדך, על המתכון להכות שונאו והכה את אוהבו, שהוא במיתה. לכך נאמרה פרשה.
רבי אומר: אף המתכון שלא להכות, והכה, דין הוא שיהי פטור, אבל בא הכתוב ללמדך, שחבל אשה לבעל, ודמי ולדות לבעל, וכל המתחיב מיתה, פטור מן התשלומין.
רבי יצחק אומר: אף המתכון להכות והכה, פטור, עד שיאמר: לאיש פלוני אני מכה, שנאמר (דברים יט,יא) "וארב לו וקם עליו והכהו נפש". ומה תלמד לומר "וכי ינצו אנשים"? לפי שהוא אומר: (ויקרא כד,יז) "ואיש כי יכה כל נפש אדם", שומע אני, אף בן שמונה! [בן שמונה ימים, שאינו בר קיימה.] תלמד לומר "וכי ינצו אנשים", מגיד שאינו חיב עד שיהרג בן שלקימה.
"וכי ינצו אנשים". אין לי אלא אנשים, נשים מנין? היה רבי ישמעאל אומר: הואיל ונאמרו כל נזקין שבתורה סתם, ופרט באחד מהן, שעשה בו נשין כאנשין, פורט אני בכל נזקין שבתורה, לעשות בהן נשין כאנשין.
רבי יאשיהו אומר: "איש או אשה", למה נאמר? אלא לפי שהוא אומר: (שמות כא,לג) "וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש בר ולא יכסנו", אין לי אלא איש, אשה מנין? תלמד לומר (שמות כא,כט) "איש או אשה", בא הכתוב והשוה את האשה לאיש בכל נזקין שבתורה.
רבי יונתן אומר: אינו צריך. והלא כבר נאמר: (שמות כא,לד) "בעל הבור ישלם"? (שמות כב,ה) "שלם ישלם המבער את הבערה." הא מה תלמד לומר (שמות כא,כט) "איש או אשה"? לתלמודו בא.
"ונגפו אשה הרה, ויצאו ילדיה". אבא חנין משום רבי אליעזר אומר: "ונגפו אשה הרה", למה נאמר? לפי שנאמר "ויצאו ילדיה", הא למדנו שהיא הרה, ומה תלמד לומר "הרה"? שאם הכה על ראשה או על אחד מאבריה, שומע אני, יהי חיב! תלמד לומר "הרה", מגיד שאינו חיב עד שיכנה במקום עוברה.
דבר אחר: "ונגפו אשה הרה", מה תלמד לומר? לפי שנאמר "כאשר ישית עליו בעל האשה", שומע אני, אף על פי שאין ההריון שלו! תלמד לומר "הרה", מגיד שאינו חיב אלא לבעל ההריון.
"ויצאו ילדיה". מעוט ולדות שנים. ומנין אפלו אחד? תלמד לומר "הרה", מכל מקום.
"ולא יהיה אסון", באשה, "ענוש יענש", בולדות. אתה אומר "ולא יהיה אסון", באשה, "ענוש יענש", בולדות, או אינו אלא "אסון" בולדות, "ענוש יענש" באשה? תלמד לומר "ואם אסון יהיה", הא מה תלמד לומר "ולא יהיה אסון"? באשה, "ענוש יענש" בולדות, או "לא יהיה אסון" לא באשה ולא בולדות? אלא אם אמרת כן, הוא צריך לתן שכר חיה! [חיה: מילדת.] הא מה תלמד לומר "ולא יהיה אסון"? באשה, "ענוש יענש", בולדות.
"ענוש יענש", ממון. אתה אומר ממון, או אינו אלא מיתה? הרי את דן: נאמר כן "ענוש", ונאמר להלן (דברים כב,יט) "וענשו אתו". מה להלן, ממון, אף כן ממון.
"כאשר ישית עליו בעל האשה". בא הכתוב ללמדך, שחבל אשה לבעלה, ודמי ולדות לבעל, וכל המתחיב מיתה פטור מן התשלומין.
דבר אחר: "כאשר ישית עליו בעל האשה". שומע אני, אף על פי שאין ההריון שלו! תלמד לומר "הרה", מגיד שאינו משלם אלא לבעל ההריון.
דבר אחר: "כאשר ישית עליו בעל האשה". שומע אני, כל שירצה! תלמד לומר "ונתן בפללים." ואין פלילים אלא דינין, שנאמר: (דברים לב,לא) "ואיבינו פלילים." ואומר: (שמואל א ב,כה) "אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים".
(שמות כא,כג) ["ואם אסון יהיה, ונתתה נפש תחת נפש."] "ואם אסון יהיה", אין אסון אלא מיתה. ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר: (בראשית מב,לח) "וקראהו אסון בדרך".
"ונתתה נפש תחת נפש." נפש תחת נפש הוא משלם, ואינו משלם ממון תחת נפש.
דבר אחר: "ונתתה נפש תחת נפש." נפש הוא משלם, ואינו משלם נפש וממון תחת נפש.
רבי אומר: "ונתתה נפש תחת נפש", ממון. אתה אומר ממון, או אינו אלא מיתה? הרי את דן: נאמר כן 'השתה' ונאמר להלן 'השתה'; מה 'השתה' האמור להלן, ממון, אף כן ממון.
(שמות כא,כד) ["עין תחת עין, שן תחת שן, יד תחת יד, רגל תחת רגל."] "עין תחת עין", ממון. אתה אומר ממון, או אינו אלא ממש? היה רבי ישמעאל אומר: הרי הוא אומר: (ויקרא כד,כא) "ומכה בהמה ישלמנה, ומכה אדם יומת." הקיש נזקי בהמה לנזקי אדם, ונזקי אדם לנזקי בהמה. מה נזקי בהמה בתשלומין, אף נזקי אדם בתשלומין.
רבי יצחק אומר: הרי הוא אומר: (שמות כא,ל) "אם כפר יושת עליו". והרי דברים קל וחמר: מה, אם במקום שענש מיתה, לא ענש אלא ממון, וכן, שלא ענש מיתה, דין הוא שלא נענש אלא ממון.
רבי אליעזר אומר: "עין תחת עין". שומע אני, בין מתכון, בין שאינו מתכון, אינו משלם אלא ממון. והרי הכתוב מוציא המתכון לעשות בו מום, שאינו משלם אלא ממש, שנאמר: (ויקרא כד,יט) "ואיש כי יתן מום בעמיתו, כאשר עשה, כן יעשה לו", כלל; (ויקרא כד,כ) "עין תחת עין, שן תחת שן", פרט; כלל ופרט, אין בכלל אלא מה שבפרט. כשהוא אומר: (ויקרא כד,כ) "כאשר יתן מום באדם, כן ינתן בו", חזר וכלל, או כלל ככלל הראשון? אמרת לאו, אלא כלל ופרט וכלל, אין את דן אלא כעין הפרט: מה הפרט מפרש, מומין קבועין וראשי אברים בגלוי ובמתכון, שאינו משלם אלא ממון, [שאינו משלם אלא ממון: הורוביץ מתקן: ממש.] אף אין לי אלא מומין קבועין וראשי אברים בגלוי ובמתכון, שאינו משלם אלא ממון. תלמד לומר (ויקרא כד,כ) "כאשר יתן מום באדם", עד שיתכון לעשות בו מום.
(שמות כא,כה) ["כויה תחת כויה, פצע תחת פצע, חבורה תחת חבורה."] "כויה תחת כויה". אם תאמר שיפצעו ויוציא דמו, והלא כבר נאמר "פצע תחת פצע"? ואם תאמר שעשה בו חבורה, והלא כבר נאמר "חבורה תחת חבורה"? ומה תלמד לומר "כויה תחת כויה"? אלא כויו על כף רגלו ולא רשם בו, [ולא רשם בו: לא עשה בו חבורה, רק גרם כאב.] טענו אבנים וצערו, [טענו: העמיס עליו.] הטיל שלג וצונין על ראשו וצננו, הרי זה נותן לו דמי צערו. אבל היה מרכך, מעדן, מפנק? כל שכן צערו מכפל! זה הוא הצער האמור בתורה, "כויה תחת כויה".