מלאכת הניקוד, הפיסוק והביאור נעשית בהדרגה, ובסעיפים האלה היא עדיין בתהליך. בינתיים מובא כאן הנוסח כפי שהוא בספריית אוצריא, בלי ניקוד, עם המפרשים.
(שמות כא,כו) "וכי יכה איש את עין עבדו, או את עין אמתו, ושחתה, לחפשי ישלחנו תחת עינו." למה נאמרה פרשה זו? לפי שהוא אומר: (ויקרא כה,מו) "והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם לרשת אחזה, לעלם בהם תעבדו", שומע אני, אף הפיל את שנו וסמא את עינו! תלמד לומר: (שמות כא,כו-כז) "וכי יכה איש את עין עבדו או את עין אמתו ושחתה, לחפשי ישלחנו תחת עינו. ואם שן עבדו או שן אמתו יפיל, לחפשי ישלחנו תחת שנו." והרי הכתוב מוציא עבד כנעני מכללו, להחמיר עליו שיהי יוצא בראשי אברים, לכך נאמרה פרשה זו.
"וכי יכה איש". אשה מנין? היה רבי ישמעאל אומר: הואיל ונאמרו כל נזקין שבתורה סתם, ופרט באחד מהן, שעשה בו נשין כאנשין, פורט אני בכל נזקין שבתורה, לעשות בהן נשין כאנשין.
רבי יאשיהו אומר: (שמות כא,כט) "איש או אשה", למה נאמר? אלא לפי שהוא אומר: (שמות כא,לג) "וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש בר ולא יכסנו", אין לי אלא איש, אשה מנין? תלמד לומר (שמות כא,כט) "איש או אשה", בא הכתוב והשוה את האשה לאיש בכל נזקין שבתורה.
רבי יונתן אומר: אינו צריך. והלא כבר נאמר: (שמות כא,לד) "בעל הבור ישלם"? (שמות כב,ה) "שלם ישלם המבער את הבערה." הא מה תלמד לומר "איש או אשה"? לתלמודו בא.
"את עין עבדו או את עין אמתו", לחיב על זה בפני עצמו, ועל זה בפני עצמו.
רבי אליעזר אומר: בכנעני הכתוב מדבר. אתה אומר בכנעני הכתוב מדבר, או אינו אלא בעברי? תלמד לומר (ויקרא כה,מד) "מהם תקנו עבד ואמה."
"את עין עבדו". שומע אני, אפלו העלת חורור! [חורור: לובן שבעין.] תלמד לומר "ושחתה", לא אמרתי אלא מכה שיש בה כדי השחתה. מכן אמרו: טפח על עינו וסמהו, על אזנו וחרשו, הרי זה יוצא בן חורין; כנגד עינו ואינו רואה, כנגד אזנו ואינו שומע, הרי זה אינו יוצא בן חורין. דברי רבי חנינא בן גמליאל. שנאמר "וכי יכה איש", עד שיעשה מעשה.
הפיל שתי שניו כאחת, סמא שתי עיניו כאחת, הרי זה יוצא בן חורין ואינו נוטל כלום. תלמד לומר "עין", "עין", "שן", "שן". זו אחר זו, יוצא על הראשונה, ונוטל נזקי שניה, תלמד לומר "תחת עינו", "תחת שנו".
"לחפשי ישלחנו". שומע אני, יכתב לו גט שחרור! תלמד לומר "תחת עינו".
רבי אליעזר אומר: נאמר כן 'שלוח', ונאמר להלן 'שלוח'; מה שלוח האמור להלן גט, אף שלוח האמור כן גט. אין לי אלא שהוא יכל להשתלח, שאינו יכל להשתלח מנין? תלמד לומר: (שמות כא,כו) "לחפשי ישלחנו תחת עינו", מכל מקום.
רבי ישמעאל אומר: הואיל ואמרה תורה במשלח ואמרה במשתלח, אם למדת על משלח, שאינו משלח אלא מי שהוא גדול, אף המשתלח לא יהי משתלח אלא מי שהוא גדול? תלמד לומר: "לחפשי ישלחנו תחת עינו", מכל מקום.
(שמות כא,כז) "ואם שן עבדו או שן אמתו יפיל, לחפשי ישלחנו תחת שנו." שומע אני, אפלו הפיל שן שלחלב? תלמד לומר "עין": מה העין, שאינה יכולה לחזר, אף השן, שאינה יכולה לחזר. אין לי אלא שן ועין מיחדות, ושאר כל ראשי אברין מנין? הרי את דן בנין אב מבין שתיהן: לא הרי השן כהרי העין, ולא הרי העין כהרי השן; הצד השוה שבהן, שהם מומין קבועין, ראשי אברין בגלוי ובמתכון, יוצא עליהן בן חורין. אף כל ראשי אברים בגלוי ובמתכון, יוצא עליהן בן חורין.
או אפלו חתך ממנו בשר? תלמד לומר השן והעין: מה השן והעין מיחדות מומין קבועין, ראשי אברין בגלוי ובמתכון, שאינן יכלין לחזר, יוצא עליהן בן חורין, אף אין לי אלא מומין קבועין, ראשי אברין בגלוי ובמתכון שאינן יכלין לחזר, יוצא עליהן בן חורין.
"לחפשי ישלחנו", שומע אני, יכתב לו גט שחרור! תלמד לומר "תחת שנו." רבי אליעזר אומר: נאמר כן 'שלוח', ונאמר להלן 'שלוח'; מה שלוח האמור להלן, גט, אף שלוח האמור כן גט. אין לי אלא שיכל להשתלח, שאינו יכל להשתלח מנין? תלמד לומר: "לחפשי ישלחנו תחת שנו", מכל מקום. רבי ישמעאל אומר: עבד כנעני, אין לו פדיון לעולם, ואינו יוצא אלא לרצון רבו, שנאמר: (ויקרא כה,מו) "והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם לרשת אחזה". לפי דרכנו למדנו, שעבד כנעני כשדה אחזה לעולם.
אבל אם היה רבו רודהו, [רודהו: מייסר ומעניש אותו.] והפיל את שנו וסמא את עינו, או אחד מכל ראשי אברין גלויים בו, [ראשי אברין: קצות האצבעות, החוטם, האוזניים וכאלה.] הרי זה קונה עצמו ביסורים. והרי דברים קול וחמר: אם מידי בשר ודם אדם קונה עצמו ביסורין, קול וחמר מידי מלך מלכי המלכים! וכן הוא אומר: (תהלים קיח,יח) "יסר יסרני יה, ולמות לא נתנני."